יחוד ו' והוא אם כבר זכה האדם המייחד אל איז' התעוררות מצד נשמתו המדברת עמו על ידי איזה יחוד שעוש' ואין בו כח להוציא הדבור בשפתיו מן הכח אל הפועל יעש' יחוד זה קודם שיעש' היחוד האחר שהוא עוש' וזהו תחל' יכוין בג' מלויים של אהי"ה דיודי"ן ואלפי"ן וההי"ן ששלשתם הם בגי' תנ"ו ותצרף עמהם רבוע אהי"ה פשוט שהוא מ"ד בגי' הרי הכל בגי' תצ"ט. אמר שמואל צ"ל שהם בגי' תנ"ה והשתא אתי שפיר כל החשבון כי תנ"ה ומ"ד הם בגי' תצ"ט. ותכוין להוריד אלו ארבע' שמות בשם צבאו"ת שהוא היסוד ברית הלשון והוא ג"כ בגי' צבאות כמנין תצ"ט ואחר כך יעש' היחוד שירצ':
שער רוח הקודש · פרק קי״ג
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Jerusalem, 1863
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שער רוח הקודש, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.