בענין השרשים של הנשמות, זכרנו למעלה שרש אחד מן הבל, שתחלתה הוא לבן בן נחור, ובכללה ר' חוצפית התורגמן. דע, כי השרש הזה, כיון שהוא של הבל, הוא מבחי' אבא כנודע. וכבר ביארתי בענין בלק ובלעם, איך כל האורות שהם מצד אבא, בוקעים ויוצאים דרך הכלים דאימא, אשר אבא גנוז בתוכה כנודע, וממנה יוצאים אל אחורי דעת דז"א אל לאה אשר שם. ואח"כ ממנה מתגלים ויוצאים לחוץ. ובהכרח הוא שבעבור אורות אבא דרך אימא מתערבים יחד, ונמצא כי זה השרש הנז"ל שבכללו הוא בלעם, ע"ש שנבלע תוך העקבים של לאה הנעלמים תוך כתר רחל, הנה הם עוברים בדרך השרש הראשון של קין, שהוא אשר מכללם הוא ר' עקיבא וריב"ז, ומתערבים שם, ויש להם קצת אחיזה וקורבה אלו עם אלו, לסבה הנזכרת, ונכלל שרש הנזכר של הבל, תוך שרש הראשון של קין, ונקרא ע"ש קין, ולשלו יחשב. וז"ס שנקרא ר' חוצפית התורגמן, כי הוא חצוף וחזק לצאת מן אבא, ועובר ובוקע תוך אורות בינה שהם קין כנודע, ומשם יוצא לחוץ:
שער הגלגולים · פרק ל״ו, צ״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Shaar HaGilgulim
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שער הגלגולים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.