עץ חיים · פרק מ״ט, ז׳

אמנם הגוף ממש של החומר של האדם הוא בחי' אחרת ושל נעלך דמשה הוא מקליפת נוגה נאמר על הרע שבה כי לילית אשר שם נקרא שפחה בישא טחול אוכמא מצד הרע שבה אך כשר וטהור הוא ואוכלו כנודע כי מסירים הדם והחלב שהוא הרע שבה והשאר נאכל וזהו הלילית שהיתה רוצה להזדוג לאדה"ר בבחי' לבוש לנפשו אך הגוף העכור הוא העה"ז הכולל כל העולמות והוא פסולת הכל וחומר הכל ולכן תראה כי הרקיעים הנפש שלהם הם המלאכים דטוב ורע בקליפת נוגה כמ"ש בתקני ס"ו והם עצמם חומרים וגוף של אדם יש לו חומר זה ובפנים מזה יש לו ב' גופים אחרים א' הוא הגוף הזך והטהור מהחשמל כנ"ל שבו זכה משה בסנה כנ"ל. והב' הוא מקלי' נוגה והוא כלול מיצ"ט ומיצה"ר מלאך ושד ונקרא נפש הבהמית טו"ר והנה זה הגוף האמיתי שהוא מקלי' נוגה שהוא לבוש אל הנר"ן אשר נקרא כתנות עור להיותו כלול מטוב ורע אחר שנתערב ע"י חטא אדה"ר צריך לבררו והוא נעשה ע"י התורה והמצוה וזהו כל הפעולה שעושין ישראל עד ביאת המשיח ושם הוא סוד נפילת אפים מקום רגליה יורדת מות כנ"ל ממראה מתניו ולמעלה הוא טוב בתקונים ד"ק וממראה מתניו ולמטה הוא רע כנ"ל והרע שבו נקרא מות אילנא דמותא כנזכר בתקונים ק"א ושם הוא נפילת אפים לברר משם הבירורין והנה לא נתן הקב"ה תורה ומצות לישראל אלא לברר ולצרף ולהסיר הסיגים מהכסף שהם לבוש הנשמה וע"י כונת האדם בתורה ובמצות נגמר לבוש נשמה כנזכר פרשת ויחי רכ"ז וע"י התורה מזדכך נוגה דיצירה לבוש הרוח וע"י מצות מעשיות מזדכך נוגה דעשיה ונעשה לבוש הנפש ונמצא כי אלו הלבושים הנזכר פרשת ויחי אין פי' שנעשה מחדש ע"י תורה ומצות אמנם מתבררים מהרע שנתערבו ע"י חטא אדה"ר ונעשים חדשים ממש והבן והנה כפי מה שחסר לאדם להשלימו כך ימים קצבו לו וז"ש פרשת ויחי דרכ"ד כי מן יומין דב"נ ממש נעשה לו לבושים והבן זה והנה בקליפת נוגה יש רמ"ח איברים ושס"ה גידין טובים ובכולם נתערב הרע אך אינן שוין כי הנה כל התרי"ג מצות כלולין בי"ס ורמ"ח מ"ע הם נגד זכור ואז בעשותן נתקן הזכר דנגה כי שם אין חלב טמא כלל אמנם הוא שקוע בקלי' שם וע"י המצות בכל מצוה ומצוה מוציא משם אבר אחד וע"י שס"ה לאוין שהם שמור כנגד הנוקבא כנ"ל ששם טו"ר ממראה מתניו ולמטה יש שם חלב טהור וחלב טמא וכל העובר על השס"ה לאוין מערב הרע בטוב בחלק נפשו הבאה מהנוקבא דנגה כמ"ש בתקונים מ"ז וזש"ה כאשה אשר נתת עמדי ואלו השס"ה גידין הם שס"ה עורקים מן הכבד ששם מדור הנפש נוקבא והם משתרגין בכל האיברים והדם נתפשט בהם ואם יעבור אדם על לאו א' אם הוא עורק העין מסתמה ואינו רואה כי הטוב שבו אינו מתגלה ואין העין של הנפש משיג שאינו מתלבש בו הנפש במלבוש ההוא עד שיסיר אותו מום. [הגהה - צמח בתיקונים כל אשר בו מום לא יקרב הכוונה הוא כל אבר הגוף אשר בו מום לא יקרב בו אבר הנפש דהיינו עין הנפש בעין הגוף וכן שאר האברים וזהו עין לא ראתה אלהים זולתך ר"ל עין לא ראתה עין הגוף זולת בהיות בו רוח אלהים]. ויש לאוין של דם שהם למעלה ממתניו ובכל הגוף ויש של חלב והם מכנגד מתניו ולמטה אך כולם הם בנוקבא הסובבת גבר שס"ה ל"ת לכן לפי ניצוץ נשמת האדם כך מוכרח לקיום המצות של החלק ההוא כי מי שהוא מבחינת מתנים ולמעלה אין לו מצות ניקור החלב כי אינו צריך לו אך אם יאכלהו ודאי שיפגום בו אך לא יתגלגל מתחלה ע"ז ולכן הראשונים שהיו יודעין תליית הניצוץ שלהם היו מתדבקים לקצת מצות יותר מאחרים והמשכיל יבין. [הגהה - צמח וזהו ששאלו אביך במאי זהיר טפי: