עץ חיים · פרק ל״ט, ז׳

והנה הזווג הראשון שהיה בעת בריאת העולם היה ע"י נס בבחירתו יתברך וברצונו הפשוט כמ"ש בזוהר פעמים רבות כד סליק ברעותיה למברי עלמא כו' וצריך להבין על מה בכל פעם שמדבר בבריאת העולם או בתחלת אצילות מדבר בלשון זה כד סליק ברעותיה. אך הענין הוא בא' מב' פנים והם ענין א' והוא כי א"א לאו"א שיזדוגו אם לא ע"י מ"ן שהם הזו"ן שהם הבנים ראשונים שלהם כי זהו ענין ואדם אין לעבוד את האדמה כי אין עבודה וזריעת האדמה שהיא נקבה העליונה נעשית אלא ע"י האדם המעלה מ"ן וא"כ בפעם ראשון שנברא העולם לא היה אפשר להבראות כי הרי עדיין לא היו זו"נ נבררין ועולין בבחי' מ"ן וא"כ גם הזווג עליון לברא את העולם לא היה יכול להזדווג לכן עלה ברצונו הפשוט ובבחירתו ית' שאפי' בלתי העלאת מ"נ נזדווגו והאציל את עולמו אמנם אחר שכבר נולדו זו"ן אז משם ואילך אי עוד שום זווג למעלה רק ע"י העלאת מ"ן. גם פי' כד סליק ברעותיה כו' הוא יותר נעלם והוא כי הנה אין הזכר העליון נתעורר לזווג רק עד אחר שהנוקבא עליונה תתקשט ותכין עצמה לזווג ותמצא חן בעיניו ואז הוא מתעורר להזדווג עמה שאל"כ הנה הוא עסוק תמיד למעלה לקבל שפע ולינק מאמו ואינו רוצה לתת מהשפעתו לזולתו עד אשר הכלה העליונה תעדה כליה ותקשט עצמה ואז יזדווג עמה ומשפיע בה ונודע כי קשוטי כלה העליונה הם הנשמות הצדיקים העולין בה בבחי' מ"נ והם גורמין לזווג עליון. ואמנם בפעם א' ובזווג א' נתעורר הזכר מעצמו בלתי התעוררות הנקבה ועלה בו רצון ותאוה להזדווג אפילו שלא היה עדיין בחי' מ"נ וע"כ הזווג הזה הוא נעלם מאד ולא היה בבחי' זווג יסוד דיליה ביסוד דילה כי לא היה עדיין אז נקבה נבראת בעולם וא"כ עם מי יהיה הזווג בעת שנברא העולם לכן הזווג ראשון ההוא היה ברצון העליון מחשבה מוחא עלאה בסוד הרצון העליון שכולא דכורא ואין שם היכר נקבה והבן זה. ואח"כ מאז ואילך תמיד היה הזווג ע"י זו"ן. ונחזור לבאר עתה הקדמה ראשונה שכל מ"ן צריכין להתתקן ב"פ והענין כי הנה גם זו"ן נתברר מבחי' רפ"ח ניצוצין כנ"ל וקודם שהובררו זו"ן אז היה הזווג עליון שלא ע"י מ"ן אח"כ בפעם ב' היו זו"ן בבחי' מ"נ לאו"א ואז התחילו קצת ניצוצין של נשמות לעלות בבחי' מ"נ לאו"א ונתחברו עם זו"ן אשר שם בבחי' מ"ן כנ"ל כי אחר שהובררו חלקי זו"ן אז מה שנשאר באותן רפ"ח ניצוצין הם בחי' נשמות כנ"ל ולכן כיון שהוברר זו"ן התחילו גם הנשמות להתברר ולעלות ועלו גם הם למעלה עם זו"ן ונתחברו עמהם לעלות גם הם בבחי' מ"ן והנה אז בפעם ב' שהוא זווג ב' כנ"ל לא נצטייר ממה שנתברר ן הנשמות כנ"ל ולא נעשה מהם צורת ולד כלל כי עדיין אינם ראויין להתתקן כי באותה שעה עלו מן הקלי' אבל הם עומדין שם עד הזווג אחר ששיהיו אחר הזווג זה הנ"ל ואז עולין מ"ן אחרים כנודע כי בכל זווג עולין מ"ן חדשים ואז אותן המ"ן ראשונים הם עתה מצטיירין ונתקנין כי כבר נשתהו תוך הנוקבא אותו הזמן וכבר נתקנו והמ"ן חדשים משתהין שם בלתי ציור עד שיבא זווג אחר ואז אלו שנשתהו נצטיירו לגמרי והמ"ן חדשים מתעכבין שם עד זווג אחר וכעד"ז נמשך מבריאת עולם עד ימות המשיח. כלל העולה שאין שום בחי' מ"ן שאין עולה פ"א בבחי' מ"נ ואחר כך בזווג ב' שלאחריו הם נתקנים ומצטיירין ונעשו נשמה מתוקנת ואז יורדת ומתלבשת בגוף בעוה"ז: