עץ חיים · פרק ל״ט, נ״ו

גם שמעתי ממורי זלה"ה באופן אחר והוא שהחכמה עצמה הוא הח"ך והגרון היא הבינה ולשון הוא המכריע בנתיים והוא הדעת שבין חכמה לבינה שהוא ברית הלשון כנזכר בס"י והוא דוגמת ברית המעור שהוא היסוד המזדווג בזווג תחתון והלשון הוא היסוד המזווג זווג עליון והנה נודע אותיות אחע"ה שהם בגרון וגיכ"ק הם בחיך. והענין שהחכמה הוא עטרא דחסדים והבינה הוא עטרא דגבורה ואותיות גיכ"ק הם ה"ח שבח"ך שהוא חכמה ואותיות אחע"ה הם ה"ג שבגרון שהוא הבינה. ובזה תבין מ"ש באדרא האזינו רצ"ה אשא ומציא אתתקן ויאין בציורא פי' שבתוך הפה הנ"ל יש חו"ג שהם מיא ואשא זה בצד זה לכן אחע"ה בגרון א' דטריד מלכין ח' דטריד ונחית כו' כי אלו האותיות הם בחי' ה"ג אך אותיות גיכ"ק שהם החסדים עליהם נאמר הנחמדים וגו' ומתוקים וגו' וגם עליהם נאמר והיה מעשה הצדקה שלום כנודע שהצדקה שנותן צדיק לצדק הם החסדים הנקרא שלום וצדקה ואז צדק שהוא דינין כנזכר בזוהר שהם בחי' גבורות מתמתקים ע"י החסדים שהם ה' ואז מצדק נעשה צדקה וזה כונת מצות צדקה והנה הגרון הוא נקודת ציון שבבינה ושם הם ה"ג אחע"ה. ועם זה שאמרנו לא יחלוקו אלו השמועות ששמעתי ממורי זלה"ה כי החו"ב מתפשטין לי"ס כל א' מהן וראשיהן למעלה במוחין וסופן מסתיימין בפה ושם הח"ך כח הסיום דחכמה וגרון כח הסיום דבינה שהוא נקודת ציון שבה והלשון הוא יסוד של הח"ך הממשיך ה"ח גיכ"ק וה"ג אחע"ה ואז הוא שם בסוד מ"ד היורדין מח"ך אל הגרון ובסוד מ"נ העולין מן הגרון אל החך והוא סוד הרוק היוצא מח"ך וגרון כנ"ל בגמ'. וז"ס וכולן מחכאן דא לדא בלישן ממלל רברבן כו' כי הוא הלשון המזווגם לכן כולם מחכאן ליה כי הוא העיקר וממנו תוצאות חיים. והנה אע"פ שאותיות גיכ"ק או אותיות אחע"ה אינם אלא ד' עכ"ז הם ה' ולא קבלתי טעמו. והנה ז"ס שאז"ל כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה נברא ממנו מלאך אחד והענין כי המלאכים נבראים ע"י זווג רוחני העליון הזה ולכן חיים וקיימים לעד אך בני אדם באים ע"י זווג תחתון גופני שהוא מבחי' היסוד עם המלכות לכן הם מתים. ובמ"א נתבאר ענין זה. עוד יש יתרון א' אל זווג נשיקין כי הטפה ההיא יוצאת מהמוחין ממש דברישא. אמנם זווג התחתון אין הטפה ההיא נמשכת מהמוחין עצמן אלא מבחי' הה"ח המתפשטין בגוף מחסד עד הוד ושמור כלל זה בידך והנה נודע שאין לך טפה יורדת מלמעלה מ"ד שאין טפיים סלקין כנגדה מ"נ. והענין שהלא נודע שבריאת העולם היה ע"י שם מ"ב הנרמז מבראשית עד ב' דובהו וזהו הטפה דדכורא אמנם טפת נוקבא הוא ב"פ מ"ב כלולה מב' טיפות שהם אותיות אחע"ה כמנין פ"ד ב"פ מ"ב שהם בגרון שהוא בינה נוקבא ובבאורינו בענין זווג של א"א של הנשיקין שם נבאר איך שם מ"ב נרמז בח"ך שהוא גיכ"ק והנה גם בזווג תחתון הם כסדר הזה וז"ש פ' בראשית ד' א' וכמה דדיוקנא דברית אזדרע במ"ב זווגים פי' הנה ו' דשמא קדישא היא דיוקנא דברית כי היסוד הוא ארוך דומה לאות ו' וזהו דיוקנא דברית והנה זה ו' הוא סוד חוט השדרה הממשכת הטפה ממוח הדעת לתתא ביסוד שאחר שנזדווגו בסוד זווג העליון ג"ר בסוד הפה הנ"ל שהם הנשיקין והם ב' אותיות י"ה מיהו"ה אז אח"כ נתפשטה הטפה ההיא שיצא מאותו זווג העליון וירדה דרך חוט השדרה שהוא ו' דהויה ואז נתפשטו ה"ח מחסד עד הוד ואח"כ כללות ה"ח ביסוד ונשלמה אות וא"ו ונמצא שתחלה היתה הטפה אות י' ואח"כ נתארכה ונעשית ו' בו"ק שנתפשטה בהם כוז"ש בתיקונים שהאי טפה אתארכת בעמודא דאמצעיתא ואתעביד אות ו' ע"ש. ואחר התפשטות ה"ח שם בגופא שהוא אות ו' שם בסוד מ"ב שאלו הו"ק הם סוד ו' שמות הראשנים דשם מ"ב ולפי שכבר ידעת שכל קצה כולל ו"ק לכן בכל שם יש ו' אותיות אח"כ אותו הרגל התחתון של הוא"ו דק מאד הוא נקודת העטרה של היסוד דמות י' קטנה רגל ו' גם היא כלולה מכל הו"ק לכן היא צורת קוץ שהיא ו' קטנה ודקה וזו הו' הוא שם ז' דמ"ב ויש בו ג"כ ו' אותיות לטעם הנ"ל וזו הנקודה נכנסת ביסוד הנקבא שהוא ה' דהוי"ה בנקודת ציון שבה ואז נקרא גמר ביאה כמ"ש בגמרא ונמצא ששם זה האחרון הוא בחי' העטרה שהיא מלכותכ שביסוד וגם שהיא נכנסת ביסוד דמלכות לכן שם האחרון של מ"ב מכנים אותו בזוהר אל המלכות. ואמנם עם מ"ש כאן יובן איך שם מ"ב כולו בו"ק דגופא והם ז' ווי"ן כנזכר והנה לעיל נתבאר שזווג תחתון דיסוד אינו נמשך ממוח עצמו אלא מה"ח אחר שנתפשטו בגופא ויובן היטב עם מ"ש כאן שאחר הזווג עליון דנשיקין נמשכו החסדים למטה בגופא ובאותו הבחי' שנתפשטה שהוא שם מ"ב משם ממשיך היסוד טפת החסדים דזווג תחתון אל הנוקבא באופן שבכל זווג יש ב' זווגים עליון ותחתון כנ"ל והבן זה מאד כי הוא כלל גדול. הרי שמ"ב אותיות כלולין בטפה זרעית הזו ואמנם מה שאמרו מ"ב זווגים יכולין אנו לפרשו מלשון זווג פי' שאלו המ"ב אתוון הם סוד הזווג אמנם הענין הוא שנודע שאין נקודה דלא אתכלילת בחברתה ימין בשמאל ושמאל בימין וא"כ הם מ"ב זווגים ר"ל כפולים שכל אחד הוא זווג אחד שהם שנים שנים. גם טעם הדבר שאין לך נקודה דלא אתכלילת מעילא לתתא ומתתא לעילא וא"כ הרי הם ב' מ"ב כפולים. גם סוד הענין כמ"ש לעיל שאין לך טפה יורדת מלמעלה שאין כנגדה עולה ב' טפין ואלו הם מ"ב זווגים וז"ס כמה דדיוקנא דברית אזדרע כו' כי הנה נודע אצלינו שיש שם מ"ב דע"ב באצילות ושם מ"ב דס"ג בבריאה ושם מ"ב דמ"ה ביצירה אך בעשייה לא יש ונמצא עתה ג"כ שירמוז ג"כ אל ענין זו שכמו שהזכר בעצמו עם נוקבא הכל באצילות הם סוד מ"ב זווגים כפולים זכרים מהזכר ונקבות מהנקבה כן הענין שכל האצילות נעשה אח"כ בחי' פרצוף א' זכר לבד בערך בריאה ויצירה שהם עלמא דנוקבא ואז המ"ב דאצילות הם סוד מ"ב אותיות פשוט ומלא ומלא דמלא דשם הוי"ה דאצילות ועולין כנגדו ב' מ"ב אחרים שהם סוד ב' טפין דנוקבא כפולין והם מ"ב זיווגם מ"ב דבירא ומ"ב דיצירה: