עץ חיים · פרק ל״ט, מ״ג

(יז) רוחא קדמאה הוא נר"ן של הנקבה שהוא ב"ן ס"ג מ"ה כנודע והוא רי"ו גבורה שכל אחד הוא בסוד ע"ב ע"ב ובזווג ב' אז נותן בה ע"ב ממש שהוא חיה שלה ואז ראוי לזווג גמור להוליד כנודע שגם הזכר אינו מוליד עד שיהיה לו חיה שהוא חכמה שבו אמנם בביאה ראשונה תמורת ע"ב שלה שהוא חסר ממנה נותן בה סוד אור זרוע לצדיק שהוא נעשה נשמה לנשמה שהוא ע"ב של צדיקים. וצ"ע כי בשלמא בנר"ן איקרי שפיר רוח דילה ממש אשר אח"כ נותן חלק מהגם בכל נשמה להלבישה כנודע אבל ע"ב איך תהיה משמשת בב' בחי' חכמה שבה מציאות החיה (נ"א הנשמה) שהוא הולד ואפשר שבזווג הב' נמשכין שניהן יחד ע"ב לחיה שלה עצמה ובתוכה מתלבש וכלול חיה של הולד הנולד ונמצא עם זה שמהרי"ו הראשון נמשכו הנר"ן של הולד הנולד ומתלבשין וכלולים תוך רוחא קדמאה דילה הכולל נר"ן שבה ונמצא שבב' זווגים נגמר הולד ואפשר שזה שאמרנו בדרושים דלעיל שלכל ולד צריך ב' זווגים. בזה יובן שא"א לעלות מ"ן שהם בחי' חיה של הולד עד שיכנוס רוחא קדמאה שלה יען כי בתוכה באים נר"ן של הולד גם תבין איך משם ולמעלה כשבא נשמת הולד בא תחלה מלובש בנשמה שלה ונמצא כי הנר"ן של הולד לבד באים מלובשים תוך נר"ן שלה הנקרא רוחא קדמאה ואחר כך באה חיה של הולד מלובשת בחיה שלה ואלו הם בחי' אור מים רקיע ק' ברכאן הנ"ל. ועדיין צ"ע שהחיה של הולד נקרא אור ואינה מתלבשת וא"כ איך באתה מלובשת תוך חיה של אמא ואפשר שבאה כלולה בה ואחר כך נפרדת ממנה ואינה מתלבשת. הגהה - צמח גם צ"ע שלמעלה אמר כי ע"ב הוא אור ואח"כ מ"ם ואח"כ רקיע וכאן אמר כי תחל' יהיב בה ס"ג מ"ה ב"ן ואח"כ ע"ב: