עץ חיים · פרק ל״ט, י״ג

ונבאר עתה ענין ב"ן דההי"ן היכן נרמז בטפה זאת הנה נתבאר בזוהר לך לך שהקב"ה מברך לנשמה בק' ברכאן כמנין לך לך. והנה ממזל הח' משם ע"ב דיודי"ן אשר שם כנ"ל נמשך עתה מילויו שהוא מ"ו וב' אותות אלו גימטריא אותיות מאה והם בחי' ק' ברכאן הנ"ל גם אם תמלא אותיות מ"ם וי"ו גימטריא ק"ב והם בחי' ג' מלואים של ע"ב ס"ג מ"ה שהם מ"ו ל"ז י"ט העולין ק"ב ואח"כ נמשך הק"ב זה עד או"א בשם ב"ן דההי"ן אשר ביסוד דאמא וגם שם ב"ן דההי"ן הוא בחי' ק"ב בציורו ובמספרו כמ"ש לקמן בע"ה. ונבאר תחלה מה ענין ק"ב הזה אשר בשם ב"ן זה הנה נודע שה"ח מתפשטין בז"א בה' קצוות שלו מחסד עד הוד ואח"כ נכללין כולם ביסוד שלו. והנה כל א' מהם כולל י' הנה כללות כולם הם ן' וכן הענין בה"ג המתפשטין בהנקבה בה"ק שלה ואח"כ כללותן נמשך ביסוד שבה הרי נ' ואלו הם בחי' נ' שערי בינה ואם תמנה גם כללות הוד המשפיע ביסוד וכללות היסוד המקבלן הם נ"ב וזהו ענין ב"ן אשר שם ביסוד דאמא. והנה כאשר נמנה הוד הכולל נ' שערים ועמו הרי נ"א וג"כ נמנה היסוד המקבל הנ' שערים ועמו הרי נ"א הרי הם ק"ב והנה גם קב זה נרשם ביסוד עצמו שהוא רחם הנוקבא כי הנה היסוד שהוא הרחם כלול מי"ס והנה הוא מקבל בחי' ק' ברכאן הנ"ל ויש ברחם הנ"ל ב' צירי דלתות כנודע והם בחי' היסוד והוד שברחם זה כי היסוד מקבלם בסוד ההוד והרי הם ק"ב ברחם הזה אשר בו שם ב"ן דההי"ן. ונבאר עתה איך יש בחי' ק"ב זה בשם ב"ן עצמו שהנה יש בשם ב"ן זה ב' ההי"ן ראשונים וב' ההי"ן אחרונים ותצייר ב' ההי"ן ראשונה בצורת ד"ו ושנייה בצורת ד"י וכן ב' ההי"ן אחרונים. והנה שם הזה גימטריא ב"ן וציור הד' ההי"ן כנ"ל גימטריא מ"ח הרי ק' ואלו הם הק' ברכאן אשר בציור שם ב"ן. ונבאר ענין ציורין אלו שהנה נודע שאות ה' בציור ד"ו מורה על בחי' הבינה אשר היא מתעברת בבן זכר בתוכה ובהיות הזכר בתוכה אינו רק בחי' ו"ק לכן צורתה ד"ו ד' על ו' גם הד' רומזת אל הנוקבא אשר שם היא עמו בבחי' עטרת בעלה ששם הוא עה"ב אשר צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן וזהו ד' על ו' ג"כ אמנם אחר שנולד ויצא ממנה בסוד ו' שבשם הוי"ה ואז יונק משדי אמו בהיותו בחוץ וע"כ בחי' זו דיניקה אינה רמוזה באות ה' רק בחי' עיבור א' שהוא בתוך אמו שהוא ה' בצורת ד"ו. אח"כ הוא בחי' עיבור ב' לתת לו מוחין ונשלם ז"א לי"ס וזה נרמז בה' שצורתה ד"י שהוא ד' על י' וע"כ אנו מציירין ההי"ן הללו ד"ו ד"י ונותנין מעתה כח אל הטפה הנ"ל הנמשכת עתה דרך שם כדי שיהי' כח אח"כ בולד שהיא הנשמה להיות בב' עיבורים הנ"ל הא' והב' אלו הם בחי' ק' ברכאן שמקבלת הטפה בעוברה דרך ב"ן זה שבבינה ביסוד שבה ואח"כ יורדת בחי' זאת בז"א עד היסוד שבו והרי נשלם טפת מ"ד שעיקרה היא מד' יודי"ן דע"ב ממזל הח' ונשלמת בכח ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהיא לבושים אליה כנ"ל והם בחי' אור מים רקיע וק' ברכאן כנ"ל שהוא עור החופה על כולם והנה כל אלו ד' בחי' צריך שיהיו רמוזין ביסוד עצמו של ז"א אשר בתוכו יקבל הד' בחי' הנ"ל והוא שהנה היסוד שלו נקרא שד"י כנודע ויש בו ד' בחי'. ציור ראשון שאות ש' נעשה ג' ווי"ן ואות ד' ב' ווי"ן ועם היו"ד הרי שם שד"י מצויר עד"ז יהיה גימטריא מ' הרי זו הכנה ביסוד לקבל בתוכו הטפה בחי' עליונה הנקרא אור והוא בחי' יודי"ן דע"ב כנ"ל שהוא גימטריא מ'. ציור ב' הוא שתצייר אות ש' ג' ווי"ן ובראשם ג' יודי"ן והד' ב' ווי"ן כזה שדי ועתה שם שד"י שהוא מצויר עד"ז יהיה גימטריא ע' הרי זו הכנה ב' ביסוד לקבל בתוכו בחי' המים שבטפה העליונה שהם ד' יודי"ן דע"ב וג' דס"ג הם גימטריא ע' ג"כ. ציור ג' שתצייר הש' ג' ווי"ן ובראשם ג' יודי"ן והד' ב' ווי"ן והי' הנה יש בה נקודה א' באמצע שחשבונה י' וג' קוצין יוצאין ממנה עליון ואמצע ותחתון כנזכר פרשה ויקרא דף י"א והם צורת ג' ווי"ן אחרים והנקודה עצמה י' כזה שדי הרי הכל כמנין פ"ח והרי זאת הכנה ג' ביסוד לקבל בתוכו בחי' הרקיע שבטפה העליונה שגם הוא בחי' פ"ח לפי שהנה נת"ל שבחי' הרקיע הוא נעשה מא' דוא"ו דס"ג שמתלבשת בא' דוא"ו דמ"ה ואות א' דס"ג הוא ריבוע דשם אהי"ה שהוא גימטריא ד"ם והרי בשם מ"ה ג"כ אם תסיר א' כנ"ל מוא"ו דמ"ה נשאר ד"ם הרי כי מ"ד הראשון מתלבש במ"ד אחרון דשם מ"ה ושניהן גימטריא פ"ח. ציור הד' הוא שתצטייר ש' ג' ווי"ן ובראשם ג' יודי"ן וד' ב' ווי"ן וי' נקודה א' באמצע וג' קוצין שלה בסוד ג' יודי"ן יהיה גימטריא ק' והרי הכנה ד' ביסוד לקבל בחי' ק' ברכאן שבטפה העליונה. ואמנם הטעם למה כל ציורי שד"י שביסוד הם צורת ווי"ן והוא כמ"ש בתקונים דף כ' שהטפה היא מתחלת צורת י' וכשיורדת מת"ת אל היסוד אז היא מתארכת בצורת ו' ושמור כלל זה הרי נתבאר היטב ענין כל בחי' טפת מ"ד עד רדתה ביסוד הזכר בז"א: