(כ) כבר בארנו במ"א ענין הגדלת נקבה ואמנם דרך כלל הוא כי אז מאחורי הת"ת האירו [בה] ה"ח וה"ג ויצאו וניתנו בה וגם שם היה בבחי' צלם על ראששה והיו נכנסין בי"ב שנים כנודע ואז ה"ח ניתנו בג"ר שבה להגדילה מבחינת נקודה אל מדה שלימה והגבורות הדילו שאר גופה באופן שנעשה י"ס שלימות ופרצוף שלם וירדו ה"ג הרושם שלהם והארתם שם ביסוד שלה דוגמת הארת ה"ח ביסוד דז"א. והנה כל האברים נעשו ונצטיירו בכ"ב אתוון כנודע כי גוף הוא מן האותיות לכן הארת כ"ב אתון דכורין שמהם נצטייר עצמותו לצורך גופו עצמו נתקבצו ביסוד שבו ונעשה כלי והארת כ"ב אתוון דנוקבא [שבה] שמהן עצמן נצטייר עצמות גופא נתקבצו ביסוד שבה ונעשה בה כלי והנה ה' אותיות מנצפ"ך היתרות הזכרים הם המ"ד עצמן שבתוך פי היסוד שלו שנעשה מכ"ב אתוון והם ה"ח וכ"ז לוקח במוחין דגדלות קודם הנסירה וה' אותיות מנצפ"ך הנקבות היתרות הם מ"ן שבתוך היסוד ששלה שנעששה מכ"ב אתוון דילה והם ה"ג והרי יש עתה דלת א' וציר א' מהכ"ב אתוון דילה ומ"ן פשוטים ממנצפ"ך ביסוד שלה כל זה קודם הנסירה הנז' במ"א. ונמצא כי מן הארת כ"ב אותיות דדכורא שהם האברים שלו ממש נעשה כלי דיסוד דכורא ומהארת ה"ח עצמן המגדלין את האברין נעשו מ"ד וכן בנוקבא מהארת כ"ב אותיות שהם האיברים עצמן שלה נעשו יסוד כלי שלה ומהארת ה"ג שלה נעשה מ"ן שבה:
עץ חיים · פרק ל״ד, כ״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Etz Chaim
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך עץ חיים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.