עץ חיים · פרק י״א, י׳

ועוד יש טעם ב' מצד עצמם והוא כי אם היו תחלה בסוד שורש ועיקר באופן שאח"כ לא היו יכולין להסתלק הנה היה ח"ו מגיע הפגם בהם אבל עתה כאשר חוטאים התחתונים הם מסתלקות למעלה ואין הפגם מגיע בהם ואז יפרע מן הרשעים שגורמים נזק בעולם התחתון על מיעוט השפע מחמת שגרמו הסתלקותן אבל בהם עצמם אין הפגם מגיע כנ"ל כי הרי הם מסתלקין וז"ש שמאבדין את העולם כו' ולא אמר שפוגמים בעשרה מאמרות עצמן ואמנם החלק העליון שבה אע"פ שנשאר קיים בה ואינו מסתלק בעת הפגם אין הפגם מגיע בו להיותו עליון מאד יותר מכל השאר אבל החלקים התחתונים שבה הקרובים אל הקליפות היה הפגם מגיע בהם אלו לא היו מסתלקין ואמנם הז"א שאינו קרוב אל הקליפות כמו נוקבא לכן היו בו ב' שינויים מנוקבא הא' הוא שיצאו ששה חלקים של הנקודה שלו בקבע מתחלה קודם התיקון מה שאין כן בנוקבא שלא יצאת רק חלק העשירית לבד והב' הוא כי יצאו חלקים תחתונים שבהם ולא העליונים וטעם הדבר הוא ע"ד הנ"ל כי כיון שאין בו החשש כמו בנוקבא כי אינו קרוב אל הקליפות ולכן היה הענין בו בהיפך ומצורף לזה טעם אחר והוא זה כי הנה ג"ר דז"א הם אורות עליונים ואם היו יוצאין בתחלה היו נשארים קבועים כנ"ל ולא היו מסתלקין בעת הפגם והיה עון התחתונים גדול עד מאד מנשוא לאין קץ בתתם פגם במקום העליון הזה והיה העולם חרב לכן היה בהיפך כי הג"ר יצאו בסוד תוספת לבד כדי שיוכלו להסתלק בעת הפגם ולא יגיע בהם פגם ח"ו ובזה עצמו יהיה טעם לכל הג"ר למה באים ביחד בסוד תוספת (ולא דרך עיקר בראשונה) והוא כי ג"ר דז"א חשובים כאחד ובעת הפגם צריך שיסתלקו יחד או שיחזרו יחד שלא בעת הפגם כי אם יסתלק א' וישארו ב' או להפך אין פגם גדול מזה לעשות פירוד בין ג"ר דז"א ח"ו ויותר טוב שיסתלקו שלשתן ויהיו מחוברים משיסתלק א' ויהא הב' בפירוד ממנו. והנה הו' אחרונים שלו באו תחלה בסוד שורש ועיקר: