פרדס רמונים · פרק ל״ב, ח׳

ולכן על פי הדברים האלה יהיה מכון לשכינה מאחר שהשפע בא על ידו נמצא שהצדיק הוא במקום הצנור הגדול יסוד עולם ולכן ראוי שידבק בו השכינה ונקרא שושבין למלכא ואשריו ואשרי חלקו כי זכה וזיכה וכל העולם נידון לכף זכות בעבורו. ועד"ז נמצא כי בשעה שיש צדיק וחסיד בעולם כל העולם נזון על ידו כאמרם ז"ל (ברכות די"ז) כל העולם נזון בשביל חנינא בני וכו'. ובזה ודאי נדע ונשיג כמה מעלות היודע לכוין בשרשים וסם חיים שיזכהו האל יותר על מי שאינו יודע לכוין רק בפשט. ובודאי זהו עיקר החכמה הזאת ואם רבו תועלתיה מלבד אלה. וז"ל הרשב"י ע"ה בזהר פ' חוקת (דף קפ"ד) אר"ש הכא בעינא לגלאה מלה. ת"ח כל מאן דידע לסדרא עובדא כדקא יאות ולסדרא מלין כדק"י כו' הא ודאי מתערי לקב"ה לאמשכא מילין עילאין דמתכשרן כו'. אי הכי הא כל עלמא ידעי לסדרא עובדא ולסדרא מילין, מאי חשיבו דלהון דצדיקייא, דידעי עיקרא דמלה ועובדא וידעי לכוונא לבא ורעותא יתיר מאילין אחרנין דלא ידעי כ"כ. אלא אלין דלא ידעי עיקרא דעובדא כולי האי אלא סדורא בעלמא ולא יתיר משכין עלייהו משיכו דבתר כתפוי דקב"ה דלא טאס באוירא דשגיחו אקרי. ואלין דידעי ומכוונא לבא ורעותא מפקין ברכאן מאתר דמחשבה ונפקי בכל גזעין ושרשין בארח מישר כדקא יאות, עד דמתברכין עלאין ותתאין ושמא קדישא מתברך על ידיהון. זכאה חולקהון דהא קב"ה קרוב לגביהון וזמין לקבליהון. בשעתא דקראן ליה הוא זמין להון, בשעתא דאינון בעאקו הוא לגבייהו. הוא אוקיר לו בעלמא דין ובעלמא דאתי, דכתיב כי בי חשק ואפלטהו וגו' עכ"ל.