פרדס רמונים · פרק ל״א, צ׳

והנה זה פתח להבין ענין הפגם והקיצוץ. והקיצור בזה יפה לחוש על כבוד קונה. וע"ד זה יובן כי בהיות שהנשמה יונקת מן המותר נמצאו הנטיעות מצדה קצוצות והצנור ההוא נפגם וזהו הקצוץ. ובתשובתו ישבר הקליפה ההיא והנשמה תחזור אל מקומה הראשון והנטיעה הנטועה במקום הקדש שואבת ממקום טהור. ובזה יובן ענין הכתוב (תהלים נ טז) ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי כו' כי אחר שהרשע הוא תוך הקליפות כשהוא מברך ישפיע לקליפות בהכרח כדפירשנו כי על ידי הברכה ההיא יושפע עליו שפע מה והוא בתוך הקליפה ואם כן יוכרח שהקליפות תובעים ואומרים הנה תפלתו וברכתו של פלוני שהתפלל שלנו הוא ואז נשפע עליהם בהכרח. וזהו (משלי ל) ושפחה כי תירש גבירתה. ומטעם זה אמרו בזהר פ' שמות (דף ט"ז ע"ב) כי כל אומה שישראל שרוים בתוכה בגלות היא מתעלית מפני שכשישראל מתפללים הם נשפעים על כרחנו מפני שהם שולטים עלינו. וכן הקליפות מפני ששולטים על הרשע לוקחים השפע ההוא הנשפע ע"י הברכה. ומפני זה אמר דהמע"ה ולרשע אמר אלקים וגו'. ועפ"י הדברים האלה אמרו במקום שבעלי תשובה עומדים וכו' ומכניעם ולוקת מהם כל ברכותיו. וזהו (קהלח ח ט) עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, והוא לרע של אדם בליעל כדפי' בשער אבי"ע.