הנה במלת אנ"י יש ו' צירופים מבוארים שהם אנ"י אין בסוד הא', יא"ן ינ"א בסוד היו"ד, נא"י ני"א בסוד הנון. וזה יהיה סוד הצירוף לד' אותיות או לחמשה. ואולם כשיוכפלו האותיות עם היות שבצרוף הגשמי לא יצטרפו כבר אפשר להם להצטרף בצרוף הרוחני שאין רוחניותן שוה כדפי' בשער פרטי השמות בענין כ"ד צרופים שבשם בן ד' שפי' בספר הבהיר יעוין שם. ואולם יהיו כפולים אלו זכרים ואלו נקבות כמבואר שם. והקצור יפה. ומפני ענין כללות האורות והארתם אלו באלו נמצא שפי' קצת מהקדמונים כי בצרוף וגלגול שם בן ע"ב או שאר השמות אחר התבודדות גדול יתגלה לצדיק הזכאי המשכיל בעניינם קצת מחלק הבת קול ר"ל רוח ה' ידבר בו ומלתו על לשונו מטעם שהוא מחבר הכחות ומיחדם ומחשקם איש אל אחיו כמער איש ולויות עד שיושפע עליו רוב השפע ובתנאי שיהיה העוסק בכך כלי המוכן לקבל הרוחניות וראוי לכך שאם לא כן יהפך לאכזר ונהפכו לו סורי הגפן נכריה והקריב אש זרה אשר לא צוה ה'. ואחר שבפרקים הקודמים נתעסקנו בהשכלת צרוף האותיות נבא עתה לבאר ענין צרוף הנקודות:
פרדס רמונים · פרק ל׳, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Pardes Rimonim
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך פרדס רמונים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.