פרדס רמונים · פרק ל׳, נ״ו

וכוונתו מבוארת כי אמר כי שם בן מ"ב הוא עולה ואינו יורד כדפי' לעיל מפני זה הוא מורה במקום גבוה כי אותיוו רומזים האבות שהם מתייחדים בבינה ובינה בחכמה וכתר נמצא עולה למעלה ואינו יורד. וזה כיוון באמרו שמא דמ"ב רזא דיליה אבהן שהם גדולה וגבורה ת"ת. וכבר נודע שהם אחוזים בג' ענפיהם המסתעפים מהם ולכן בהם רמז ששה משמותם ואולם השם השביעי רמוז בבינה כי ת"ת ומלכות ובינה הכל א' והם סוד שבת. וכן ז' שמות אלו סוד ז' ימים כדפי' בשער פרטי השמות בפי"ג ולכן עקרו באבות שהם אבות לנצח הוא יסוד והם עולים ומתעטרים בסוד יום השבת שהוא השביעי בבינה עצמה והבינה מתייחדת במה שלמעלה ממנה. נמצאנו למדים כי הוא עולה ואינו יורד כי הוא עולה גו מחשבה עלאה הוא סוד כ"ע הנקרא מחשבה עליונה כנודע. אמנם שם בן ע"ב דוד דקא מתעטר באבהן כי ג' פסוקים שהם ו"יסע ו"יבא ו"יט הם גדולה גבורה ת"ת ובפרטם וכלליותם ע"ב רי"ו דהיינו ויעב"ר סוד העיבור כי עיבור ויעבר אותיות דדין כאותיות דדין והוא יורד למטה בסוד הזווג איש ואשתו בסוד ת"ת ומלכות כי שם עיבור הנשמות. ולכן עולה בסוד הפסוק המהופך המורה על העלייה וההסתלקות למעלה כי הוא הופך את פניו לעלות אל מקורו. ואין לתמוה על היות העלייה ע"י הגבורה שהיא השמאל פסוק ויבא כי אין עלייה דרך מעלות הסולם אלא בסוד השמאל והירידה בימין ומפורסם הוא ולכן הדחייה לעולם בשמאל כאז"ל (סנהדרין קז) לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת ולכן ההסתלקות בשמאל מורה על הדחייה משא"כ שמות הרחמים כי העקר הוא ההמשכה למטה בסוד ההשפעה הנשפעת. וזה כוון באמרו כגוונא דא מצפץ שמא דתליסר מכילן דרחמי וכו' הם חלוף י"ג מדות בא"ת ב"ש כמפורסם ומצד האלפא ביתא שבה הוא מתחלף בערך זה נקרא עולה ויורד. ואמר ואינון תריסר רזא דרתיכא וכו' פי' כי הם י"ב גבולין והכח הכולל המקור המשפיעם ומאצילם הם י"ג. והי"ב הם י"ב אבנים שהם מרכבה לת"ת כדפי' בענין י"ב גבולין בשער פרטי השמות פ"ו. והי"ג הוא המקור המאצילם הסובב אותם ומקיפם הוא השוכן עליהם וחופף עליהם. ובג"כ סליק ונחית וכו' פי' מטעם היותו רחמים הוצרך לרדת ולהשפיע. וכלהו סלקין כו' פי' כי להיות העלייה צורך אל הקבלה והירידה צורך אל ההשפעה כל השמות כלם עולים ויורדים עולים לקבל ויורדים להשפיע כדרך הכחות והשמות זולת שם בן מ"ב שהוא עולה להתעטר למעלה ואינו יורד להראות עוצם גבורתו וכחו ושהוא מתאחד בשרשו ולכן יצדק עליו שהוא דין עם היות שאין עקר עלייתו אלא לשבח להתעלות עכ"ז עולה להתעטר ואינו יורד להשפיע ויש בענין הזה דין כיון שהוא מסתלק ואינו משפיע. ואין כן שם ע"ב שהוא רחמים ומשפיע עולה ויורד. וזה רצה באמרו וע"ד שמא דע"ב סליק ונחית וכו' שמא דתליסר וכו' כי י"ג מדות הם של רחמים וסוד הרחמים להשפיע ולכן עולה ויורד. וע"ב וי"ג הכל דבר א', כי שם ע"ב תלוי בי"ב גבולים שהם י"ג כמבואר בשער פרטי השמות. וכל עצמו לא הביא שם הרשב"י ע"ה י"ג מדות אלא להכריח לשם ע"ב שהוא רחמים ומשפיע. ולכן אחר עלייתו יורד. ובזה נתבאר כל שאר המאמר. ויצא לנו ענין סוד האלפא ביתות העולות והיורדות. גם נמצאנו למדים כי העולות הם בסוד העלייה ולכן הם עולות במספרם. וקשה כי לפי זה הי' ראוי שאלפא ביתא של אבג"ד שמורה על העלייה יהיה בסוד המלכות בסוד האור החוזר בסוד הקבלה, ואלפא בית"א של תשר"ק תהיה בסוד הת"ת בסוד האור ישר בסוד ההשפעה והרחמים, ולא כן דברי הרשב"י בשיר השירים כדפי' בפרק הקודם דקאמר כי תשר"ק היא במלכות ואבג"ד בת"ת. ולזה נשיב כי כשנדקדק דברי הרשב"י התם דקאמר כי ענין תשר"ק במלכות ואבג"ד בת"ת הוא בסוד אחור וקדם צרתני. פי' קודם הנסירה של חוה שבארנוה בשער המיעוט פ"ב. ולכן היו אחוריים באחוריים מתדבקים הזכר פונה למעלה אל שרשיו והנקבה למטה נמצאו לפי זה סדר האותיות כך אבג"ד וכו' פנים, והאחוריים הם א"ת ב"ש וכו', והזכר פונה למעלה בסוד האחוריים והנקבה פונה למטה הפך רדתם. ואחר הנסירה שהיה חיבורם פנים בפנים הזכר משפיע מביט כלפי מטה אל הנקבה והנקבה כלפי מעלה אל הזכר לקבל ממנו ולכן עולה אבג"ד בזכר ותשר"ק בנקבה וכדפי'.