פרדס רמונים · פרק ל׳, נ״ד

ומה שצריך שנדענו שאין כל האלפא ביתות שוות כי האלפא ביתא שתהיה עולה בחשבונה לעולם מורה על מעלתה שהיא עולה דרך הסולם ואינה יורדת. המשל בזה אלפא ביתא של אח"ס בט"ע וכו' עולה לעולם ואינה יורדת. ר"ל כי חשבון של אות ראשונה של תיבה הראשונה היא א' והראשונה שבתיבה שנייה הוא בי"ת עולה לעולם. וכן כל שאר ה תיבות וכן כל שאר האותיות הם עולות לעולם ואינם יורדות. וזה מורה על דבקות האלפא ביתא הזאת במקורה העליון ולכן עולה כנגד מעלה בחשבון אותיותיה. ויש אלפא ביתא שתעלה ותרד המשל א"ת ב"ש כי עולה בחצייה ויורדת בחצייה מורה על כי אינה גדולה במעלתה כ"כ. כי העולה עולה ומתאחדת במקורה ואינה יורדת שמורה על תוקף עלייתה עד שלא יורדת. והאחרת אמת כי עלתה אבל לא עלתה כ"כ עד שנתייחדה במקורה אלא חזרה לרדת דרך המעלות אשר עלתה. לפעמים תעלה במקצת ותרד יותר מאותם המעלות אשר עלתה זה מורה על שאינה עולה במעלה ובדרגה כאשר האלפא ביתות השוות בעלייתם וירידתם ומכל שכן שאינם שוות עם העולה יותר מירידתה. סוף דבר לפי ענין העלייה והירידה תהיה מדרגת האלפא ביתא. ולא בלבד האלפא ביתא אלא אפי' השם המצטרף מהאלפא ביתא העולה תהיה מעלתו משובח מהשם המצטרף מאלפא ביתא היורדת שהיא תשר"ק וכו'. וכן המצטרף על ידי האלפא ביתא העולה ויורדת משובח מאותה היורדת לעולם ולכן השם שיצטרף ע"י אבג"ד משובח משם המצטרף ע"י א"ת ב"ש כמו מצפ"ץ, מפני שאבג"ד עולה ואינה יורדת וא"ת ב"ש עולה בחציה ויורדת בחציה. ושם מ"ב שעיקר צרופו הוא ע"י אלפא ביתות העולות ואינם יורדת שהם אלב"ם, אי"ק בכ"ר, אח"ס בט"ע, ואבג"ד והשאר כמבואר בשער פרטי השמות ע"פ קבלת הגאונים ע"ש.