פרדס רמונים · פרק כ״ו, י״ז

ובזוהר (ע' בהקדמת הזהר דף י"ז) במקומות חלוקים (ע' זהר בראשית דף מ"ח) נראה שהשדים הם כחות הטומאות והקליפה שנתפשטה בע"ש והיתה רוצה להתחזק בגוף והשפיעה והוציאה אותם הכחות שהם השדים וע"י שקדש היום נשארו נשמות טמאות בלא גוף כלל כנדרש בפסוק אשר ברא אלדים לעשות. והם עמדו ונתלבשו ונתגלמו ע"י קין קינא דמסאבותא ולא נתגלמו להם אלא לפי שעה. ועליהם אמר הכתוב (בראשית לו כד) הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר וכו', והנה ענה היה רודף אחר הטומאות האלה ומצאם במדבר כי שם מקום מושבם כראוי להם בארץ ציה וצלמות מקום שאין בו ישוב כלל ונקרא ימם חסר והטעם לפי שאינם לא מיום ששי ולא מיום שבת כי בין השמשות נבראו ולכן כתוב ימם שאינם לא לא מיום א' ולא מב' ימים. וענה בהיותו רודף אחריהם מצאם. והטעם כי צבעון בא על אמו והוליד בן ממזר כזה שהוא ענה ומפני טומאתו היה רודף אחר הממזרות ואנה לידו מציאה כזו פגע בו כיוצא בו ולמדוהו להוציא ממזרים שכמותו והיו מלמדים לו כמה מיני ניחושים וכשפים להמציא טומאות וקליפות בעולם. והרי בארקא הם בני בניו של קין ועליהם בארקא שני ממונים שרי טומאה ומענין השדים ההם ומעשיהם נדרש שם בארוכה. ע"כ הגיע העתק הדברים האלה להואיל להבנת התורה והשכלת סודותיה ומהאל נשאל עזר להושיענו מכל טומאה וטינוף למען נדבק בקדושתו לעבדו בלב שלם אכי"ר.