והנה לפי זה הפיות הם שנים פה עלאה פה תתאה, והלשונות הם שנים לשון עלאה ולשון תתאה. ויצדק לשון בבינה ועיקרו בסוד הדעת המתעלם בה בתוך חדריה, כמבואר בשער אם הא"ס הוא הכתר. והדבור יוצא על ידי שניהם. והשפתים הם שני עליונים ושני תחתונים. ופה אל פה אדבר בו (במדבר יב ח) פי' רבי משה שהוא ת"ת ומלכות ואין צורך לפי דרכנו לזה. אלא נבואתו של מרע"ה היתה ע"י שני הפיות כדפירשנו ולפיכך היתה מבוארת ומבוררת. אמנם שאר הנביאים היא על ידי פה אחת. כי נבואתם מלמטה ולכן היתה עבה בדמיונות. אמנם נבואת משה רבינו עליו השלום הי' מלמעלה והי' באה אליו מתוך שתי פיות ולכן היו הדברים בחתיכת הדבור ברור ויפה. וכבר נודע כי תורה שבכתב היא נשפעת מחכמה כמו שנבאר בערכו בפרק, ומפני היותה מחכמה היתה מוכרחת הנבואה להיות על ידי שתי פיות כדפי'. ונקרא השכינה פי ה' בהיותה מתחברת עם דודה חבור הזווג לא דרך דבור ואז נק' פי י"י. ורבי משה פי' בענין אחר כי נק' פי ה' לרמוז אל הרחמים. ונקראת פי הגבורה לרמוז אל יניקתה מצד הגבורה ואז משפעת כח הדין וזהו פי שפי' מקום בית שער לכניסה וליציאה. ומלת פה בחולם פירש הרשב"י ע"ה בזהר (תשא דף ק"צ ע"א) שהיא ג"כ במלכות. ובמ"א נראה מדבריו כי הוא ביסוד והכל אחד כי המלכות [ע"י] נקראת פה. (ובר"מ פנחס דף רנ"ו ע"ב) מצינו לכאורה הפך הנדרש למעלה משמו וכאשר נדקדק בלשונו שם נמצא שאינה קושיא. וז"ל ואתקריאת אז"ן מסטרא דשמאלא הטה ה' אזניך ושמע, ואתקריאת רי"ח מסטרא דעמודא דאמצעיתא, ואתקריאת פה מגרמה וכו' עכ"ל.
פרדס רמונים · פרק כ״ג, תתק״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Pardes Rimonim
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך פרדס רמונים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
