פרדס רמונים · פרק כ״ג, תתצ״ט

ועתה נבאר מה הפיות האלה משמשות. והענין כי הדבור הוא המשל אל ההויות בעולמות העליונים. וכמו שבעולם התחתון יתהוה הדבור ע"י יחוד האברים האלה שהם פה שפתים לשון גרון, כן בעולם הנאצל יתהוו ההויות ויתאצלו על ידי הכלים האלה. והנה ההויות נעלמות בחכמה תכלית ההעלם עד שלא ישפוט שם מציאות הויות אלא בבינה. והנה ההעלם ההוא שבחכמה יצא אל הבינה ושם יתגלה מציאות דק ונעלם ביותר. וקראנוהו גלוי עם היותו נעלם, בערך ההעלם וההסתר הגדול שבחכמה עד שאין ביניהם ובין האפס והאין אלא כמלא נימא כדפי' בשער סדר האצילות. וכאשר יתגלו בבינה יתהוו במציאות י"ש, שישפטו ביש ולא באי"ן. ונתבאר כי כערך החכמה אל הבינה כן ערך הת"ת אל המלכות. כי ת"ת ומלכות נקראת בן ובת, וחכמה ובינה אב ואם. והנה אב ואם יתייחדו כמו שיתייחדו הבן והבת כמפורסם. והנה יחוד האב והאם על ידי הלשון הנחמד הנקרא דעת כדפי' בשער מהות והנהגה ועל ידי הדעת יצאו ההויות לחוץ בבינה. ובענין דדבורא דהאי דעת אינון גדולה גבורה. והיינו דעת לשון, וגדולה וגבורה שפתים, והבינה פה המוציאה האותיות והדבור מהכח הנבחר אל הפועל המתגלה. ואין [תימא] בהיות בינה הפה למעלה מהשפתים גדולה וגבורה, שכן דרך המלכות כי ע"י הזווג תעלה למעלה מנצח והוד. ומי שעיני שכל לו, מבשר קדש אשר עליו בעת זווגו יכול להכריח דבר זה. וכאשר ההויות נתגלו בבינה לא נתגלו בדבור וחתיכת שפתים ופרטי האותיות אלא בקול, וזה מורה על רוב ההעלם שהם עדיין כדמיון אור האותיות בבינה כאשר יתבאר בשער האותיות פ"ב. וע"י הקול שהם בבינה קול דלא אשתמע נתגלו ההויות והם שם נטועים נטיעה לבד, כדפי' בשער סדר האצילות. והוכרחו אל שתילה לשיתגלו ההויות היטב והוצרכו אל פה, והיא פה המלכות שהוא ע"י השפתים והלשון.