פרדס רמונים · פרק כ״ג, שס״ז

והנה ירושלם היא המלכות ויש הרים סביב לה ומהם הר שעיר, ומהם הר עשו, ומהם הרי נשף והם כנוי לקליפות. ויש שפי' בהר ציון הר הוא ירושלים וציון הוא יסוד וכן נקרא ההר הטוב (דברים ד) מפני שהוא טוב ומטיב לכל, על דרך אמרו צדיק כי טוב (ישעיה ג י). וכן נקרא הר הקדש. וכן יש הררי ציון ופי' כי הם נצח והוד כי הם הרים סביב להר ציון הנזכר שהם משפיעי' ליסוד כנודע. והנראה לנו בענין ההר הוא כי סתם הר הוא במלכות וכן פי' בזהר פ' יתרו (דף ס"ט) וז"ל אל הר ה' דא אברהם דכתיב אשר יאמר היום בהר ה' יראה. דהא אברהם קרא לה הר מה הר הפקרא לכל מאן דבעי בעלמא אוף אתר דא קדישא הפקרא לקבלה לכל מאן דבעי בעלמא. ופי' כי המלכות מצד החסד נקרא הר שהוא הפקר מצד שבו תפיסת הגרים בהיותם נכנסים תחת כנפי השכינה ולכן בימי אברהם היה מקבל רוב הנפש כדכתיב (בראשית יב ה) ואת הנפש אשר עשו בחרן. וכן ביאר עוד שם (דף ע'.) וז"ל הר לשאר עמים כד אתיין לעאלא תחות גדפוי. ופירש שם כי לכן הגר נקרא ג"ר צדק שנכנס תחת כנפי השכינה הנקרא צדק. ונקרא ג"ר מפני שעוזב מקומו ובא לחסות. ובזהר פ' לך (דף פ'.) פירש בפסוק ויעתק משם ההרה וז"ל מתמן ידע הר ה' וכלהו דרגין דנטיען בהאי אתר. נראה מדבריו כי המלכות בערך היותה כולל כל כחותיה התחתונים נקראת הר כמו ההר שבו נטיעות הרבה. וכן מורה במקומות הרבה.