פרדס רמונים · פרק כ״ב, ו׳

ולהיות כי כמו שהעינים מורים להגוף הדרך הישר אשר ילך בה כן המורה צדק יקרא עינים. ועד"ז נקיש לכל שאר הדברים אשר נאמר בכנוי הספי'. כמו למשל אב ואם. אין הכוונה ח"ו שיהי' שם אב ואם כי זהו כפירה ח"ו. אלא הכוונה כי כמו שמציאות ההולדה באין ע"י חבור זכר ונקבה וע"י החיבור ההוא נתהווה הולד ההוא, כן הדבר בספי' ע"י חבור חכמה ובינה והשפעת החכמה בבינה היה סיבת כל האצילות כי בחכמה היו ההויות דקים בתכלית כמו שהוא העלם הבן במוח האב. ואחר שנתפשטו בבינה נתגלמו ונצטיירו ציור יותר נגלה. ולפיכך יקרא חכמה אב. כי כמו שהאב בניו הם בעצמותו ובמוחו דקים תכלית הדקות כטפה, ובאמצעות התחברות הזכר אל הנקבה תתעורר הטפה ההיא ותתהווה טפה זרעיית וישפיעה אל הנקבה ומצד שפעו בה יתהוה הולד ההוא במעיה. כן החכמה הוא האב והבינה היא הנקבה אשר תקבל כל הציורים הנשפעים מהחכמה ויצויר בה ציור יותר מתגלה ותאציל אותו האצילות ולזה תקרא נקבה ואם אל האצילות. והאצילות יקרא בשם בנים אליהם מן הטעם הנזכר. והכל משל מן הגשמי אל הרוחני. וכן מה שנקראים ת"ת ומלכות חתן וכלה, והבינה אם או חמות, והחכמה אב או חמיה.