פרדס רמונים · פרק כ״ב, ל״א

והנה כוונתו הי' ברחל עקרת הבית ורימה אותו בלאה כי מאת ה' היתה לו שהוא איש הבינים זכר בין ב' נקבות. וכן נאמר לו (שם לב כח) לא יעקב יאמר עוד שמך כ"א ישראל. ויעקב הוא במלכות וישראל בת"ת כמו שיתבאר בשער ערכי הכנויים. כל זה להורות לו שיהיה מרכבה לת"ת. והטעם מפני שהיו אברהם ויצחק ב' הפכים זה חסד וזה דין זה מים וזה אש, והוצרך השלום ביניהם לתיקון העולם. וזה אמרו הואיל ואברהם למעלה ויצחק למטה (וכו') אתה תהיה אמצעי ביניהם. וכן דרך הת"ת שהוא אמצעי בין החסד והפחד, זה למעלה וזה למטה ות"ת באמצע. וזהו ו' באמצע ב' יודין כצורת א' כמבואר בשער השמות פ"ו. ותטול שלשתן. פי' כי ת"ת בצד ההכרעה יש לו כח גדולה מצד הימין. וגבורה מצד השמאל. ות"ת באמצע כולל כל בחינות האלה בעצמות הת"ת כמבואר בשערים הקודמים. ומאי אמצעי שלום וכו'. הוקשה לו כי התפארת היא בחינה אמצעית בפ"ע שהוא קו הרחמים ואינו כולל שלשתן. לזה אמר ומאי אמצעי שלום וכו', פי' צד המשלים המאחד הקצוות כמבואר בשער המכריעים. והא כתיב תתן אמת ליעקב. וא"כ נמצא שאין יעקב מרכבה לת"ת במציאות השלום, אלא במציאות האמת שהיא בחינה בפני עצמה בחינה אמצעית לבד. לזה השיב אמת ושלום חד הוי. פי' הבחינה הכוללת ג' בחינות הוא הנקרא שלום והוא הנקרא אמת. והכריח היות שני הכנויים אחד באמרו דברי שלום ואמת וכן הלא אם שלום ואמת כו'. ועכ"ז החילוק בין שלום ואמת, כי האמת הוא הא' בסוד י' מכאן למעלה חסד. וי' מכאן למטה גבורה. ו' באמצע ת"ת היינו בחי' השלום. ות' ומ' הנשאר הוא מלכות כאשר יתבאר בשער ערכי הכנויים בס"ד. ועקר מלת אמת הוא הת"ת, ולכן אמת ושלום חד הוי, כי כל אחד מהם כולל ג' בחינות. דכתיב והאכלתיך נחלת יעקב אביך דהיינו נחלה וכו'. כבר ביארנו בשער המכריעים כי לא יקרא שלום באמת אלא הת"ת מפני היותו כלל הקצוות כלם ולכן היא נקראת נחלה גמורה ולא כן שתי הקצוות, וז"ש דהיינו החסד והפחד והשלום והאמת שהם ג' בחינות שהם החסד והדין והרחמים שהיא נחלה גמורה שלימה, ויעקב איש תם (בראשית כה כז), גבר שלים (ת"א שם) כמבואר בארוכה בשער הנזכר. ולפיכך אמר אבן מאסו הבונים פי' דוד שהיתה מדתו המלכות אמר כי האבן שהיא המלכות שמאסו בה הבונים, פי' כל אותם שנעשו מרכבה לאצילות ומאסו בה להיותה אחרונה לכל האצילות. והיא היתה לראש פנה, כי היא לפעמים נקראת אשת חיל עטרת בעלה דהיינו שהיא עולה למעלה עד היותה עטרה על הת"ת ואז היא נקראת תגא דספר תורה כמבואר בשערים הקודמים. ולמה מאסו בה. פי' למה אתה אומר שמאסו בה והרי אינו כן שהרי הכתוב אומר וישמר משמרתי דהיינו המלכות, שהיא נקראת שימור מצותי שהם כלולות במלכות כדאמר לעיל וכלל בה כל המצות. והנה לפ"ז נמצא שלא מאס בה אלא אדרבה השלימה וקיים מצותיה ותיקנה. מאי משמרתי. פי' אל תחשוב היות הדברים האלה דברי המלכות שאמרה ששמר אברהם משמרת המלכות, שאינו אלא דברי החסד שהיא מדתו. וכוונת אמרו משמרתי, היינו המלכות המקבלת אור החסד ע"י נשמת אברהם כדפי' בפרק ג'. והכונה שהפסוק הזה הורה דאברהם אבינו היה מרכבה לחסד. כל ימי היות אברהם בארץ כו'. כבר בארנו בשערים הקודמים שענין ג' בחינות שיתבחנו כל ספירה וספירה הם הבחינה הראשונה מה שמקבלת מהמדה שלמעלה ממנה, והיא משובחת ודקה משאר בחינות המדה, כי כל עוד שתתעלה היא יותר דקה ומשובחת. הבחינה הב' בערך עצמותה והיא אמצעית בין הא' ובין הג'. והג' שהיא בערך מה שמשפעת למטה, והיא היותר מתגלית מהשתים הקודמות. וכן הם ג' בחינות אלה בחסד שלשה פעולות שונות של רחמים בערך השלשה בחינות.