פרדס רמונים · פרק כ״א, מ״ג

הנה י"ב שהם י"ב אבנים. וששה שמות על כל אבן ואבן הם ששה פעמים י"ב הם ע"ב. והראייה הזאת היא בדרך היקש. כי כיון שהקישן הכתוב כנראה כמו שבאבנים האלה בכ"א יש ששה שמות, כן בי"ב אבני השבטים בכ"א ששה שמות כי הם ע"ב שמותיו של הקב"ה. ומאי טעמא התחיל בי"ב, הוקשה לו שאם הכוונה לומר לנו סוד ע"ב שמות שיש לו להקב"ה, מהו לומר שהם י"ב אבנים ואלה החלוקים. לזה השיב שהוא ללמדנו שהם ששה צורות בכל אחד מהי"ב צורות, כי הם י"ב ראשים, ותחת כל א' מהם ששה אחרים. וכן ראייה מבעלי הקבלה המעשיית מחלקים שם זה לששה ששה שמות. ובכל ששה פעולה בפ"ע. וחותם הששה, בראשם אגל"א וכן בסופם. ומצאתי להם סמך אל חותם שם זה כי שם אגל"א עולה חמשה ושלשים, ועם המלה עצמה עולה ל"ו, והיינו ל"ו שהזכיר במאמר. ויש נסחאות מוסיפין בשם זה יו"ד והוא אגיל"א ואז עולה מ"ה כמנין שם בן ד'. ואפשר היות זה שם אחר כי שם אגל"א הוא מוכרח היותו חסר י' כי הוא יוצא מן "אתה "גבור "לעולם "אדני. אם לא שנאמר כי שם זה אל מלאך מטטרו"ן וכמו שפעמים נקרא מיטטרון ופעמים מטטרון כן בשם אגל"א. ואפשר היות צרוף השם הזה אגא"ל והוא לשון גאולה והוא בחסד כענין (תהלים ס ז) הושיעה ימינך וכו' וכן (שם צח א) הושיעה לו ימינו. ולפ"ז יהיה עולה עד הבינה כמו שאמר הכתוב (רות ד ד) אנכ"י אגאל והוא הבינה הנקרא אנכי. ועתה בזה לא ירחק היותו חותם שם ע"ב. ומפני היות שפעמים הימין בגלות בעונות כדכתיב הושיעה ימינך. לכן שם זה מצורף אל לשון גלות אגל"א. ועכ"ז אנו מקוים אל גבורותיו וישועתו של הקב"ה. ולכן אנו אומרים ע"י שם זה את"ה גבו"ר לעול"ם אדנ"י וכו' בהיותו כובש מדותיו נגד המכעיסים. וכן יש שם חשוב ועניינו בשם הזה והוא שם אל"ד ג' אותיות. ואפשר כי א"ל בשם אל"ד הוא שם אל שבחסד והכל ענין אחד ושם זה הוא עשירי שבשם ע"ב, ופעולותיו נוראות. ועתה נכנס בביאור הענין הזה והגבולים כפי חזקת היד. וקודם כל דבר כבר ביארנו בשער ג' פ"ד ה', שהקצוות הם ששה, והם אותם שמנה בעל ספר יצירה באותה המשנה פנה למעלה וכו' כמבואר שם, והם גדולה גבורה תפארת נצח הוד יסוד.