פרדס רמונים · פרק כ״א, קט״ז

יההו היא הוי"ה הב'. וביאר אותה הרשב"י ע"ה בתיקונים והעתקנו לשונו בשער ח' פרק י"ג. ופי' כי לפעמים תעלה המלכות ותתייחד עם החכמה. והבינה תרד ותתייחד עם הת"ת. כענין (משלי ג יט) יהו"ה בחכמה יסד ארץ הנה שהמלכות היא בסוד החכמה, וכן כונן שמים בתבונה כי הת"ת מתכונן ע"י הבינה. וזהו סוד יהה"ו שהה"א המתיחדת עם היו"ד היא המלכות, והה"א שעל הוא"ו היא הבינה. וזה מוכרח משני טעמים, הא' מפני שא"א להיות ה' הא' בינה שא"כ נמצאו חו"ב מתייחדים ות"ת ומלכות אין להם יחוד וזה א"א כדפי' בשער הנזכר, א"כ מוכרח שה"א ראשונה היא ברתא מלכות דאיהי לגבי אבא וכן ה' שנייה אמא לגבי ברא. והטעם הב' כי מסטרא דברא שהוא הת"ת לעולם המלכות למטה ממנו ולכן ה"א שהיא למעלה מהו' הוא הבינה ולא המלכות. והארכנו בשער הנזכר יעו"ש: