גם הרב בחיי שהיה תלמידו של הרשב"א, כידוע, גם מזכירו בשם רבו כמה פעמים הוא ראה ס' הזוהר, ומביא לשון ממנו פ' משפטים עה"פ "וכי ינצו אנשים", ומכנה אוחו מדרשו של רשב"י (כדרך שרגיל לקרותו בעל עבודת הקודש), נראה שהיה כבר נקרא שמו כספר ידוע בימיו, ואי אפשר שיכזב הבחיי בכן, ליחסו לרשב"י כדבר פשוט בשקר מוחלט ח"ו, שהוא היה כמו בדור אחד עם ר"מ דיליאון. לכן אני אומר ודאי המוציא לעז על עיקר ספר הזהר המכונה מדרשו של רשב"י לא ינקה ועתיד לתן את הדין, גם ח"ו לחשוד ר"מ דיליאון (שהיה עכ"פ אדם גדול לדברי הכל ומקובל נאמן) שיעשה דבר כזה, לבדות דברי סודות מלבו לגמרי, גם לכתוב ספורי מעשיות ארוכים מופלאים אשר לא היו ולא נבראו, ולתלותן ברשב"י וחבריו בכזב גמור, והוא דבר נמנע ואפילו הרהור אסור, כי לא יעשה בישראל.
מטפחת ספרים · פרק ב׳, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מטפחת ספרים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
