מטפחת ספרים · פרק א׳, מ״ז

[הערה: ועוסק בתורה לשמה, על מנת לעשותה לשמרה ולקיימה, ולהזהר בכל דקדוקי מצוות קלות כחמורות, וסייגות רז"ל וגזרות, ובכלל אינה מתגלה אלא לבעל מדות טובות וישר, [ככתוב ואת ישרים סודו] ביחוד לבר לבב ונקי כפיים שונא בצע בעל בטחון בה' מאד עליו משליך יהבו [לא בוטח באדם כלל דובר אמת בלבבו, ואין ברוחו רמיה, הולך בתום, שונא עוול ואינו מתחבר לרשע, אוהב צדק ואת יראי ה' יכבד, רחמן ובעל נפש, נאמן, נדיב ותרן, סבלן ענותן, זוכר אחריתו, חושש גם לתקנת זולתו, רצוי נחמד למטה, ואהוב למעלה, יר"א בכ"ל [כתוב סוד ה' ליראיו] אינו מואס במוסר ה' ומודה לו בכל מדה ומדה שמודד לו, וגובה חובתו בטובתו, מלא שמחה בזכרון ה' ואהבתו, מרחיק כעס ויגון ועצבות, לא יתאונן כי אם על חטאיו וח"ה ואריכות הגלות, נזהר משחוק ודברים בטלים, אצ"ח מדברי שחוק ועגבות ולב אמיץ לעמוד בפרץ המס ימס כל עושי רשעה וחמס, הוגה בתורת ה' יומם ולילה לא ישבות מלשקוד על דבריה, מייגע עצמו לחשוף גנזי מאמריה, בקי בתנ"ך ובדברי חז"ל חתר, בנגלה ובנסתר, בהלכות ואגדות, ומלא כרסו בפוסקים, כדי להבחין לידע ולהשכיל בחוקי אלהים ותורותיו, לשקול הסברות במאזני משפט אמת וישר, ולדעת ע"י כך ידיעת קיום המצות והדינים, על צד היותר טוב ושלם מן המובחר, יודע לפלפל בחכמת התלמוד העמוקה והרחבה, בדעת ובתבונה, לא על מנת להתגדר בשקרים ודרכים מעוקלים וההטעאות, מהופכות, ולב מבין במדרשות, ושום שכל במקרא מדקדק צח לשון ודבורו מבואר במליצה נאה ורצויה, ובהגיון שקול בפלס, נשמר גם משגיאה קלה אפילו במלה, כל שכן בדבור ובמבטא, אצ"ל במעשה בל יחטא, כי זה כל האדם.