מטפחת ספרים · פרק א׳, כ״ב

תיתי לי דכי שכיבנא נפק לאפאי הר"מ דמתריצנא שמעתא כוותיה בדוכתי טובא. (אך לא בכל מקום כי אם במקום שיכולתי לזכותו בדינו, לא נמנעתי להגן בעדו, וכשראיתי הדין נוטה לכשנגדו הוא הראב"ד, אז ג"כ לא נשאתי פני גדול לא מנעתי עצמי מללמד זכות על שכנגדי החולק עליו, לא כמדת איזה מחברים שנוטים תמיד אחר דעה גדול אחד להחזיק במעוזו בכל אופן). ולא זו בלבד, בהלכות ודינים עשיתי כזה וכזה, שאם הייתי כדאי הייתי אומר שהר"מ ז"ל הוא רבי, מאיר עיני בהלכה, אלא גם בדעות אמוניות בכל מקום שראיתי כחו יפה, לא פניתי אל רבים וגדולים המתנגדים, כאשר הראיתי לדעת במשנת כל ישראל יש להם חלק (עיין מעמד יום ראשון בבית אל שלנו (דר"ה). ועל מרגלא דרב (בבית ישראל).