מטפחת ספרים · פרק א׳, י״ב

אף כי חס לזרעא דאבא לכתות בלי חמלה, אפילו קצה חלק קטן ממנו, אף לא אות ומלה (כל שאפשר לקיימו אפי' בדוחק) כי קדוש הוא הספר ומחברו, יהיה מי שיהיה. ביחוד שנראה בעליל, שהחזיק בידינו יסודות תורתינו הקדושה, אף הפליא עצה הגדיל תושיה, להאדיר ענפיה, לפאר פוארותיה להשקות יונקותיה ממים חיים נוזלים מן לבנון, הוא ירה אבן פנתה, הרבה הודה והדרה ובנה לה חומה בצורה, ובית גניזה לשמור בתוכו את כל חוסן יקרה, בפרטות להזהר אפילו בכל דקדוקי מילי דרבנן מי כמוהו מורה, אין צריך לומר בגופי תורה, החמיר יותר מאד, יתר על כל מה שנמסר לנו בתלמודנו הקדוש חמדת ישראל, על כן אחזתיו ולא ארפנו, רק לדבר דברי הוצרכתי, מה שאמרתי מאז בספר השבט, שנמצאים בתוכו מובלעים דברים לא שערום אבותינו והוספות מזויפות ופניהם רעים, וחזי גברא דפרע אנא, מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי, לא הבטחתי על שקר.