אבל רזא דמילתא דחובי ודאי תליין באיבריה דמלכא כמא דאמרית וכי היכי דמאן דמחי לחברי' אי מחי ליה ולא מפיק מיניה דמא הוא קליל לאיתסאה ואי מפיק מיניה דמא קשה לאיתסאה ואי קטע ליה איברא בהדיא קשה טובא לאיתסאה ומ"מ כיון דאכתי אי תהא מתדבק קצת אית ליה תקנתא בדוחקא אבל אי קטע ליה איברא לגמרי לית ליה תקנתא למיהדר לאדבקא הכי הוי בחוביא דמבשרי אחזה אלוה וחוביא הא אינון חטאת ועון ופשע ומסורות ושכפרו בתחיית המתים וכו' והא חטאת איהו בשוגג ואיהו לקבל נפש דהיא עבה וגסה ומינה אתי שגגתא ואתעלמותא לבר נש. דאילו רוחא ונשמתא הוו שכליים ולית בהו שגגתא ואתעלמותא וכד איהו חב במזיד אקרי עון וההוא גברא טניף לרוח ומ"ה מהני קרבנא לשוגג ולא למזיד דכיון דצורא ורוחא דבעירא היו חומרא דבר נש כמא דכתב משה בחירי ובגין הכי הוי בעירא מזונא דבר נש וכיון דאיהו חב בשוגג הא חוביא מסטרא דנפשא דאיהי עבה ועכירא מעכירותא דגופא והוי דומיא דמאן דמחי לחבריה ולא מפיק מיניה דמא הילכך בההיא קרבנא דמקרב דהוי חומרא דגופא דבר נש כמא דאמרית בההיא תננא דסליק סגי לתקנת ההוא חובא אבל כד חב במזיד לא סגי בקרבנא משום דכיון דמזיד הוי מסטרא דרוח לא סגי לתקנא ליה קרבנא דבעירא דהוי מסטרא דגופא וכד חטי בר נש צריך לאתראה ביה לאתערא עליה משום רוח דחיישינן דילמא עביד ההוא חובא בשלוא מסטרא דנפש דאית ביה אתעלמותא ומש"ה מתרינן ביה לאתערא עליה רוח דילמא באתערותא דרוחא ישבוק מלמחטי וכד לא שבק בגין אתערותא דרוח הא הוי חובא תקיף ודמי למאן דמחי לחבריה ומפיק מיניה דמא דאסו דיליה תקיף ומ"מ כיון דלתאבון עביד הא אית ליה אסותא, אבל מאן דחב להכעיס דהיינו פשע ההוא גברא טניף נשמתיה ודמי למאן דקטע חדא איברא דחבריה דאיהו תקיף טובא לאיתסאה הכי הוי תיאובתא דיליה תקיף טובא:
מגיד מישרים · פרק ט׳, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Maggid Meisharim - Torat Emet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מגיד מישרים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.