מגיד מישרים · פרק ח׳, ד׳

אור ליום שבת יום ראשון לחנוכה, ה' עמך וכל אשר אתה עושה ותעשה ג' מצליח ויצליח בידיך בגין דתינדע סגיאות רחמוי וחסדוי דקודשא בריך הוא' דמקבל בתיובתא לדתייבין קמיה, כדכתיב וידי אדם מתחת כנפיהם ואמרו רבנן דהנהו ידים לחתור מחתרת מתחת כסא כבוד לקבל בעלי תשובה דהא איכא למידק דהא תיובתא מעלייתא איהו תיובתא דבפרהסיא דבהכי מסתלק יקריה דקב"ה ומיפרסם בעלמא, ואם כן אמאי איצטריך לקבלא לבעלי תשובה מגו מחתרתא ובאורח סיתרא, ותו אמאי הני ידים קאמר בהו דהוו ידי אדם, ותו אמאי הוי מתחת כנפיהם, ותו אמאי ממנין חיות לקבלא לבעלי תשובה, הא מאן דתב בתיובתא מטי עד הקב"ה כד"א שובה ישראל עד ה' אלהיך, ותו מאי האי דקאמר קרא ויד תהיה לך מחוץ למחנה וכו' אמאי נקיט לישנא דיד ולא נקיט לישנא דמקום או לישנא אחרינא, ותו מאי ויתד תהיה לך על אזנך מה לי אי הוי על אזניו או בתוך אזניו. ותו מאי רזא דיתד ותו כיון דפקיד ושבת וכסית את צאתך, אמאי פקיד ויד תהיה לך מחוץ למחנה הא אפילו בגו משרייתא כיון דהדר מכסי ליה ליכא קפידא, אבל רזא דמילתא דידים רמיז לחסד וגבורה, והיינו טעמא דצריך בכל צפרא למיטל ידין לאעברא מנייהו רוח מסאבא דמהדרי סוחרני משכנא ומיתהוי מינייהו האי עכירותא. ולא תקשי לך כיון דרישא רמיז לתלת עילאי וקיימי לן דהנך סטרי לא סלקי מחסד ולעילא. אם כן אמאי משינן אנפין ועיינין בכל צפרא, דהא אית לך למינדע דאע"ג דלא סלקי הנך סיטרין מחסד ולעילא, מכל מקום מההוא עכירותא דמעכרי לחסד וגבורה מסתלק קצת עכירו לחכמה ובינה דאינון אקרין אנפין, ואוף אינון אקרין עינים, ומגו דההוא עכירו דקיק טובא לא תשכח בשום דוכתי דצריך לממשי אנפין או עיינין בצפרא אלא בהעברת ידיו על עיניו סגי לעברא ההוא עכירו דקיק דסליק לתמן, אבל ידין דמידביק בהו מסאבותא צריך למיסחי שלשה פעמים לאכללא בהו בחסד גבורה תפארת ובהכי מתעבר מינייהו ההוא סטרא, ומהכא תשתמודע רזא דתשעה באב ויום הכפורים אסורים ברחיצה, זה להפכו וזה להפכו דט' באב אי הוי משינן הוה מחזי דמעברין מיניה סטרי דמסאבי בהאי יומי כבשאר יומי, וליתא דהא היום ההוא יקחהו אופל, וסטרי מסאבי מהדרי סוחרני משכנא כל ההוא יומא, כד"א כי ראתה גוים באו מקדשה, ולרמוזא להאי לא איבעי לן למימשי ידין בההוא יומא, ובי"ה הוי מטעמא אחרינא, דהא מגו דאיתגלי לבנוניתא עתיקא דעתיקן, כל הנך סטרי ערקין ומיטמרו גו תהומא ולא מתחזו כלל דרזא דהשטן סליק שס"ד למימרא דביוהכ"פ לית ליה שולטנותא כלל והלכך לא בעי למימשי ידין בהאי יומא' ואי הוה משינן הוי מתחזי כפגימותא כאלו הוה להנך סטרי שולטנותא בהאי יומא דאצטרכינא לעברא להו, ומכל מקום נהוג למימשי קצת ידין ועיינין בתשעה באב וביוה"כ ושפיר דמי משום דבתשעה באב איתתקף מסאבותא טובא ובעינן לאקלשא ליה בהאי יומא ומאי דלא משינן ידין ואנפין כי אורחין סגי למרמז דבההוא יומא סיטרי מסאבי לא מתעברי, וכן ביוה"כ משינן קצת ידין משום דמסאבותא הוא טובא בשאר יומין. והאי דמשינן קצת בההוא יומא מהני לאקלשא מסאבותא דשאר יומי, ומאי דלא משינן כאורחין סגי למירמז דליכא בההוא יומא סטרי דמסאבי ומההוא טעמא דלא שלטי הנך סטרי מסאבי בההוא יומא אמרינן ביה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם מה דלית הכי בשאר יומי שתא' דהא איכא למידק אמאי אמרינן ליה בחשאי בשאר יומי שתא, ובמאי דאמור רבנן משל לבת מלך שהריהה ציקי קדירה וכו' צריך למינדע מהו ניהו ציקי קדירה ומאי קאמר יש לה גנאי ומאי הביאו לה עבדיה בחשאי, ותו מאי אמריה יעקב ולא אמריה משה, ותו אמאי לא איכתוב באורייתא שבחא כי האי, ותו אמאי איצטריך יחודא דבשכמל"ו דהא כיון דיחדנא לכ"י מתתא לעילא ומעילא לתתא עד חסד ותמן לית קטרוגא (נ"א קטרנא ליה) אמאי איצטרך תו יחודא אחרינא דבשכמל"ו: