מגיד מישרים · פרק ח׳, א׳

פרשת וישב מהדורא קמא: אור ליום שבת ח' לשבט, ה' עמך וכו', וכל אשר אתה עושה ה' מצליח ויצליח, ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח, רזא דויהי היינו דוא"ו אסתליק ביו"ד לינקא מינה, וכן ה"א איסתליק ביו"ד לינקא מינה ואע"ג דכתי' הוי"ה למפרע, לא אחזו פורענותא. אלא כדכתיב ויהי עם בימי כמו שאמרו חז"ל ויהי בימי לשון צער, וטעמא דמילתא דאית ימים ואית ימים, אית ימי קודש ואית ימי רעה, וכד כתיב בימי עם ויהי הוא לאגלוייא דהא דכתיב ויהי דכתיבי אתוון למפרע של הוי"ה הוא למרמז על ימי דההוא סיטרא דשלטי ולמרמז דאיסתליקו וא"ו וה"א לעילא ובכן עלא בצערא, אבל כד כתיב ויהי ולא כתיב בימי רמיז דוא"ו וה"א סלקי לינקא מיו"ד כדי לאשפעא לתתא, ומשום דלזימנין כתיב ויהי לרמוזי על צערא, ולהכי כתיב ויהי ה' את יוסף סמך שמא דהוי"ה כסדר לויהי למרמז דהאי הפוכא דשמא דהוי"ה דבויהי לאו למרמז על פורענות' הוא אלא על שלימותא לחברא וא"ו וה"א' את דהיינו כנסת ישראל, יוסף דהיינו יסוד, כלומר דעל ידי ההוא עבדותא אתא ההוא עובדא לידיה דעל ידיה אטתלק בדרגא דצדיק. והדר קאמר ויהי ה' כלומר האי הפוכא דאתוון דבויהי לאו לפורענותא איהו אלא לשלימותא דהא סמיך ליה איש דהיינו תפארת, לומר דעל ידי ההוא עובדא איסתליק בדרגא דצדיק דאיהו סמיך לתפארת. והדר קאמר ויהי בבית אדוניו המצרי והכא לא סמך לא ה' ולא איש לויהי, משום דויהי לחודי' רמיז קצת צערא' והכי קאמר ויהי כלומר אי הות קצת צערא לא הוה אלא דהוה בבית אדוניו המצרי כלומר דהוה משועבד לההוא מצראה, אבל צערא אחרא לא הוות ליה במילתא, דאדרבא מתמן הוה ליה סליקא לאסתלקא בדרגא דצדיק, ואחר זה ישנתי עד שהיה יותר מחצי שעה מהיום, וכשנתעוררתי הייתי מצטער על שלא דבר עמי כפעם בפעם דיבור ארוך והתחלתי לגרוס משניות ולא הספקתי לגרוס שני פרקים עד שקול דודי זה בא ואומר הטוב בעיניך מה שעשית זה הלילה לשתות פעמים מים הרבה כי לא הודעתיך שיש לך להזהר מלהשביע תאות יצר הרע, ועל דבר זה היה ראוי לעזבך ולנטשך, אבל אני לא אעשה כן לך כי לא אעזבך ודא אנטשך כמו שאמרתי לך על פסוק ברח דודי וכו' ומני הטוב לא אמנע מפיך והלא בעניינא דילי יהא שקלא וטרייא בעניינא דברית מילה דיהא ביומא קדישא הדין, דיהא רזא דמילה דהיא מצוה בשמיני, היינו כי היכא דיעברון שבעה ספיראן עד דמטי לתמינאה דאיהי בינה, ובההוא זמנא דאיתגלייא עליה לבנותא דבינה דאתי מלובן דכתר עליון, מהלינן ופרעינן לגלאה מלכות ויסוד לחברא להוא עם בינה, וכד איערע בשבת יאה ויאה דהא בהאי יומא קדישא מתגלי לבנותא עילאה ומתחבר ביסוד ומלכות ורזא דמזמורא דאמרינן בברית מילה הלא הוא שיר המעלות שיר הא ידוע דרמיז במלכות דתדיר משוררת למלכא עילאה, ברזא דאלהים אל דמי לך, המעלות רזי דהני מעלות לקביל חמש עשרה מעלות דסלקין מעזרת נשים לעזרת ישראל דהא עזרת נשים רמיז במטרוניתא בחולקא דידה דרמיז בה ועזרת ישראל רמיז בתפארת דמטרוניתא, ועזרת הכהנים רמיז לחסד דמטרוניתא וההיכל רמיז בתלת עילאי וי"א אמה לאחורי בית הכפורת על רזא דאין סוף והני ט"ו שיר המעלות סלקי ממטרוניתא גופא דהיא עזרת הנשים לתפארת שבה דהוא עזרת ישראל, אשרי רמיז לכתר וחכמה כל היינו יסוד, ירא ה' היינו ראשית חכמה יראת ה', ההולך בדרכיו, כלומר דסליק יסוד באורחין דיליה לאיתדבקא בתלת עילאי, יגיע כפיך כי תאכל, יגיע כפיך היינו יניקו דספירין קדישין דאינון עשר דוגמת עשר אצבעות דבתרין כפים, אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, היינו כנסת ישראל דאיקרי גפן, אי נמי אשתך היינו בינה דאיהי טמירא לעילא בירכתי ביתיך. בניך היינו שאר ספירין, כשתילי זיתים סביב לשולחניך, שולחניך היינו בינה, אי נמי בניך היינו נערים מטטרו"ן סנדלפו"ן וארבע מחנות שכינה, כשתילי זתים סביב לשולחניך דהיינו כנסת ישראל דכולהו ינקין מינה לאיתזנא ולמיזן עלמין כולהו, הנה כי כן יבורך גבר. הנה היינו ס' גבורים דסביב לה, כי כן היינו רזא דמאה ברכאן דסלקין ספירין לק' ברזא דכל חדא כלולה מעשר, יבורך כלומר יתברכון כולהון ספירן מיראת ה' דהיא כתר, והיימ גבר ירא ה', יברכך ה' מציון דהיינו יסוד, עושה שמים וארץ היינו תפארת ומלכות, וראה בטוב ירושלים היינו חיבורא דמטרוניתא בהדי מלכות דספירן עילאין, כל היינו יסוד, ימי חייך היינו ספירין, וראה בנים לבניך בניך היינו ספירין אמצעיים, בנים לבניך ספירין בתראין, שלום היינו יסוד, ועילא מיניה ישראל דהיינו תפארת והיינו דקאמר על ישראל: