מגיד מישרים · פרק ה׳, ב׳

שנת שד"ה אור ליום שבת כ"ב לחשון. ה' עמך וכו' והא איכא למידק מאי ואלה תולדות יצחק בן אברהם אטו עד השתא לא אשמעינן דיצחק בן אברהם. ותו אמאי איכפיל ואמר אברהם הוליד את יצחק. אבל רזא דמילתא תלי בסוד העקידה ואמור רבנן ע"פ ויצחק בא מבא באר לחי רואי דמלאכים הוליכוהו לג"ע ושהה שם ג' שנים לרפאות החבורה שעשה לו אברהם בשעת העקידה ובסוד שארז"ל שכיון ששמעה שרה ע"ה עקידת יצחק פרחה נשמתה ומתה אבל רזא דמילתא דמשום תוקפא דיצחק לא הוי אפשר לאתקיימא עלמא ק"ו לאפקא תולדין מיניה. ולהכי איצטריך אברהם דאיהו חסד לעקד את יצחק לתברא לתוקפיה ולהכי איצטריך לאפקא מיני' דמא לאחלשא לתוקפי' דוגמת שחיטה דאוליפתיך דאיהי לאפקא מבעירא או מעופא דמא דאלהי רמיז לתוקפא דדינא והכי איתחליש תוקפי' דיצחק ע"י העקידה ואפיק דמא דאפיק מיני' אברהם והיינו רזא דוהאלהים נסה את אברהם כלומר עבד עמו נס ופלא לקיימא עלמא ע"י העקידה ובשעת העקידה פרחא נשמתיה דיצחק ובההיא שעתא נמי פרחא נשמת' דשרה ואתחברו כחדא ובההיא נמי אתחלש תו תוקפי' דיצחק דאיהי בי דינא רפייא דאיהי אשתו ואחותו דאברהם. איש החסד. והיינו רזא דמלאכים שהוליכו לג"ע לבסמא תוקפיה ורזא דשהה שם שלש שנים כלומר לחברא ליה מלכות לבסמא תוקפיה. ומשום דמגבורה עד יסוד איכא תלת דרגין קאמר דשהה שם שלש שנים. והשתא הכי פירושא דקרא. ואלה תולדות יצחק בן אברהם כלומר תדע היאך הוא דיצחק אוליד תולדין ואתקיים עלמא עליה. דמשום דהוא בן אברהם דהוא איש חסד. ותו דאברהם הוליד את יצחק דע"י עקידה פרחה נשמתו והוי כאילו אברהם אהדר ואוליד ליה ליצחק בההיא שעתא. ורזא דוא"ו דואלה כלומר משום רלעיל אמר דהוליד את יצחק אברהם ולישמעאל ולבני קטורה אמר השתא דכל הנך חיצונים הוו ותדע מאן הוא פנימי יצחק דהוא הוי דבק בוא"ו וכו':