אבל רזא דמלתא דשמחה במלכות תתאה בחולקא דרמיז בה גופא וגילה רמיזא בחולק' רבא דרמיז למלכות עילאה וששון רמיז לחולקא רבא דרמיז ליסוד ות"ת ומשו' דכל ישראל אוהבים אלא דאית בהון תרין דרגי' חד דרחמי' לה קצת והנהו יתדבקון במלכות תתאה בחולקא דרמיז בה גופא ולהכי קאמר שמחו את ירושלים וקאמר בהו את כלומר דמתחברין עמה ותהכון לסטרא כעין מאי דאמור דרשנייא על את האלהים התהלך נח ואית דאינון רחמין לירושלים יתיר מקדמאי ובהנהו קאמ' לישנא דגילה דרמיז לחולקא ורמיז למלכות עילאה וקאמר בה ולא אתה משום ואיהו עילאה ממלכות תתאה וליכא למימר גילו אתה כדקאמר במלכות תתאה. ואית דאינון רחמין לירושלם יתיר עד דאינון מתאבלין באבלות דילה וקאמר דהני יזכון לאתדבקא ביסוד ות"ת והיינו שישו משוש תרי דרגי וקא' אתה דאע"ג דיסוד ות"ת עלאין אינון יהבין למטריהון דוגמא דמהני קדמאי לסטרא מלכות תתאה ואם כן ישתכח דהני דמתאבלים מסתלקים ביסוד ות"ת דאינון מעילא ממלכות והיינו כל המתאבלים עליה כלומר כל המתאבלים הא אינון סלקין בדרגין דאינון עליה ואתה שלום וכו':
מגיד מישרים · פרק מ״ה, כ״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Maggid Meisharim - Torat Emet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מגיד מישרים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.