מגיד מישרים · פרק מ״ד, ו׳

אז הגיה ה"ר שלמה. ישראל אין כתיב כאן אלא ראשיכם שבטיכם זקניכם והנה כנור מנגן מאליו ואומר הלא אעפ"י שלפעמים אני מפרש שום פירוש על פסוק שאינו כן הלא לפי מאי דאיהו ברעותך אני אומר ומ"מ פירושא דאמינא קושטא איהו ועלך רמי ליתובי ליעל פסוקא כדכתיב והיינו דכתיב אכן רוח היא באנוש כלומר לפום מאי דאית ברעותא דבר נש הכי מחזיין ליה. ונשמת שדי תבינם כלומר אעפ"י כן האי דמפרשי קושטא איהו ואיבעי דיבינון יתיה על קרא כדכתיב והיינו דכתיב וביד הנביאים אדמה. כלומר אע"ג דתחזי בקצת נביאי דלא הוי בלשון צח ואוף דאיהו באורח משלים כגון נבואת זכריה לאו מיניה הוא דאנא חזון הרבתי אלא ממאי דסליק בדמיונא דנביא' אתו הנך משלי' ולשון דלאו צח. ואהדר לעניינא דילן. למען הקים אותך היום לו לעם דהיום רמיז בספירן עלאין לו דהיינו תפארת לעם הוו תפארת ויסוד היינו די"ב הויות שבתפארת ועם יאב הויות שביסוד הוו כ"ד לקבל כ"ד ספרייא ועם ת"ת ויסוד הוו כ"ו לקבל שמא דהויה דסליק כ"ו ד"א לו איהו רזא דמגדל הפורח באויר דאיהו בינה ומשפיע בוא"ו דאיהו ת"ת. לעם הא אתפרש והוא יהיה לך כלומר בינה דרמיז בלמ"ד תשפע בכ"ף ומטי שפעא לכ"י. ובסופא דפרשתא אזהר בתשובה דהיינו כ"י לאדבקא לה בתשובה דהיא בינה כד"א ותשובתו הרמתה דאתמ' אבינ"ה. והא בהני עשר יומין דלא למיכל בשרא ודלא למשתי חמרא באינך מיכלי ומשתייא אבעי למזהר והא תרין יומין דראש השנה רמיזי לבינה וחכמה ומשום הכי אוף בני ארץ ישראל עבדין תרין יומין ובהאי שתא דהני יומ' דשבתא בתריהון שלימותא איהו דההוא יומא דשבתא רמיז לכתר ובשאר שנין האי יומא צום גדליה אבל לאו שלימו כמו כד אירע יומא דשבתא סמוך לראש השנה והא מקמי דאקטיל גדליא לא הוה עבדינן רמיזא לכתר דהא כליל ביומא דראש השנה דרמיז לחכמה ובתר דאקטיל גדליא סגיא מסאבו בעלמא ואיבעי לן למעבד רמזא לכתר ומ"ה קבעו ביה תענית וכל הני יומין עילאין אינון ואיבעי לאכפיף בהו יצה"ר ולהכי אבעי לאתענאה בהו ולאלקאה בכל יומא לאחלשא ליצה"ר ולעיילא בכל יומא במיין חיים או במקוה לאסתלקא בחסד או לארקא ליה ט' קבין דאינון לקבל תשעה ספירן ואדם רמיז לעשיראה אי נמי מנא דביה מייא איהו רמיז לעשיראה דאיהי מנא דכלהו והא משום דכולהו הני יומין רמיזי לכת"ר חכמ"ה ובינ"ה דלית תמן אכילה ושתיה. איכא מ"ד דאית לאכנעא בהו ומיהו לא נהוג עלמא הכי משום דמיכלא בהני יומין הוי כי היכי דליהוי לשטנא חולק בקדושה דילן ולא יקטרג עלן דוגמת שעיר המשתלח ושער עגל בתפילין. ומ"מ איבעי דלא למיכל בהו בשרא ודלא למשתי חמרא ואוף בשאר אוכלין ומשקין למזער בהו. ואע"ג דאמר עזרא אכלו משמנים ההוא לכלל עמא ואנא ממלל ליחידי סגולה. ותו דמשמנים היינו שמן וחמאה וחלב אבל לא בשר וכן בשתיה. ולא אמר שתו יינות אלא משקין אחרים דאינון מתוקים. וכד אתי יום הכפורים מתענין ולא אכלין לפייסא כמו באינך יומי וכן קיימינן מעומד כמלאכי השרת משום דשטנא לא שליט ביה ומשום הכי אמרינן ביה ברוך שכמל"ו בקול רם. ואע"ג דשבת הסמוך לראש השנה רמיז לכתר אכלינן ביה משום דרמיז לכתר דלא אתגליי' אבל יום הכפורים רמיז לכתר דאתגלייא ומשום הכי לא שליט שטנא בהנהו יומא ובכן ואתה שלום: