פרשת נצבים: שבת פ' נצבים איכא למידק אמאי אצטריך למהדר לאעלא יתהון בקיימ' הא כבר עלו בסיני בקיימ' ותו דחזינ' דמרע"ה אמר לעברך בברית וגו' ולא חזינ' דישראל אתיבו מידי וכ"ת דמסתמא אתיבו ליה מלתא וקבלוה אלא שהכת' קצר קשה דא"כ מאי האי דאמור רבנן מכאן מודע' רבא לאורייתא דכפה עליהם הר כגיגית וכי הדור קבלוה בימי אחשורוש נמי איכא למימר דהות בה מודעה שהרי היו מסורים להשמיד להרוג ולאבד. ותו דהיכי אפשר לומר דלא קבלו אורייתא בהר סיני אלא מגו אונסא דכפה עליהם הר כגיגית דהא חזינן דברצון טוב קבלוה עלייהו והקדימו נעשה לנשמע. אבל תירוצא דמלתא דבסיני אע"ג דהקדימו נעשה לנשמע היו אנוסים לפי שהיו במדבר שמם ולא היו יודעים שום דרך ולא היה להם שום מזון כי אם המן וזהו דוגמת כפיית ההר כגיגית ומ"ה השתא דהוו בסוף הארבעים והיו בבחירתם רצה מרע"ה להעבירם בברית משום דהוה אפשר למיסק אדעתא למהוי מודעה רבא בקבל' קמייתא והיינו דאמר להו פן יש בכם איש או אשה וגו' כלומר ח"ו מלחשוב כי האי מלתא על כולהון אבל אי אפשר למיסק אדעתא כי האי מלתא הוא איש או אהבה וגו' ואינון לא אהדרו ליה מידי משום דשתיקה כהודאה דמיא ואכתי הוא מודעא. דאיכא למימר דשתיקה לאו כהודאה דמייא ומשום הכי הדור וקבלוה בימי אחשורוש:
מגיד מישרים · פרק מ״ד, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Maggid Meisharim - Torat Emet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מגיד מישרים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.