מגיד מישרים · פרק מ״ב, י״ב

אבל רזא דמלתא דברית עם היינו לומר דכד נפיק שפעא מברית העליון לרבים עדיף טובא מכד נפיק ליחיד והיינו ואתנך לברית עם וגומ' כלומר אתנך דייתי שפעא רבא על ידך כשפעא דאתי לסגיאין. וקאמר להנחיל ולא לנחול דטפי עדיף מנחיל מנוחל כדאשכחן ביהושע דאתמ' ביה כי אתה תנחיל ואיהו עדיף ודאי מנוחלי הארץ ומאי דאמר נחלות שוממות היינו לומר דארץ ישראל דהיא שוממה מבלי בניה היא יושבת לנחיל אותם. תו איכא למימר דנחלות שוממות היינו נשמתין דאזלין ערטילאין דלא אשלימו עובדייהו בהאי עלמ' או דהוו בהו חובין ואענשו בגיהנם ואינון אזלין סחרניה פרגודא למיעל לגינתא ולא שבקין יתהון וכד נפקא נשמתא מברית עילאה דאיהו יסוד דמתמן פרחין נשמתין ליסו' דמתמן פרחין להאי עלמא וכד פרחן מתמן אינון נשמתין אתיין לקמי' ההיא נשמת' ליקרא לה ולאלוואה לה וכיון דהיא נחתא להאי עלמא לאתבנאה בגופא כל אינון נשמתין דמתלוין בהדה נחתין עמה וזכיין לאתפלגא בעלמ' לאתבנא' בגופין והיינו להנחיל נחלות שוממות כלומר כד תיתי להאי עלמא לאתבנאה בגופא תזכה להנהו נשמתין ערטילאין דאקרון נחלו' שוממות דיתבנון בגופין על ידך והיינו רזא דכי יקרא קן צפור לפניך וגו' כלומר כד אתיא להאי עלמא ויתערון קמך הנך נשמתין דלא זכו למיעל לגנתא דעדן והיינו אפרוחים או בצים דאפרוחים היינו נשמתין דאית בהו קצת עובדין אלא דלא אשתלמו בעובדייהו ואינת דוגמת אפרוחים דאית בהו גדפין קצת או בצים היינו נשמתין דקבילו עונשייהו בגיהנ' ולית להו עובדין למזכי למיעל לגנתא דעדן. אבל אי יהדרון לאתבנאה בהאי עלמא עתידין למעבד עובדין טבין או למילד בנין זכאין והיינו דוגמת בצים דלית להו גדפין אבל אית בהו כח למעבד מנייהו אפרוחים. והאם רובצת וגו' כלומר דאימא קדישא רביעא עלייהו דחייסא עלייהו ובעייא דיעלון לגנתא שלח תשלח את האם כלומ' תשלח יתה מעלייהו ותיסב יתהון עמך לאתבנאה בהאי עלמא בגופי והיינו ואת הבנים תקח לך ודייק למכתב שלח תשלח ולא קאמר שלח שלח או תשלח תשלח למימר דתימא לאימא קדישא דרביעא עלייהו והות בעייא דייעלון לגנת' דאי יהדרון להאי עלמא כמה צערן וכמה עדנין יחלפון עלייהו ותו דאיכ' לספוקי בהו אי יזכון בעובדין טבין או אי יבאשון ומשום הכי אמר דטפי עדיף להו למהדר לאתבנא' בהאי עלמ' למזכי בעובדין טבין דהא בזמנ' קמיית' דאתו לעלמא הא הוו תחת כסא הכבו' ושדרו יתהון בהאי עלמא למזכי והכי קאמר כמא דשלח בזימנא קדמיית' הכי תשלח יתהון את בהאי זימנא לאתבנא' בגופי למען ייטב לך דבמה דזכי למיתי להו לעלמ' תזכה יתהון למילף להו אורייתא ואורחין דתקנן. והארכת ימים דאע"ג דאשתלים קיסטא דזמנא דאתגזר עלך למחיי בהאי עלמא אי אית בהנהו דנפקו לעלמא על ידך דאתגזר עליה למחיי שנין טפין יאריכון ימיך בגיניה דלא תסתלק מעלמ' עד דיסתלקו אינהו מעלמא בגין דעל ידך יסתלקון לעילא תו איכא למימר דהנהו תרין שלוחין רמיזין לחרבן תרי מקדשי והיינו דכתי' איזה ספר כריתו' אמכם אשר שלחתיה דאיזה ספר כריתות רמיז על גלו' בבל דלא הוה אלא שלוחא בעלמא והיינו אשר שלחתיה. או מי מנושי רמיז על בית שני דאף בזמן בניינו הוו עבדין למלכי עממין והיינו אשר מכרתי אתכם לו לעבדים. הן בעונותיכם נמכרת' וגו' כלומ' דבחרבן בית ראשון הוו בהו פשעים ע"ז וג"ע וש"ד ובטול תורה והיינו ובפשעיכם שולחה אמכם אבל בבית שני לא הוו הני חובין בהו אלא שנאת חנם והיינו בעונותיכם נמכרתם והיינו רזא דס' רבוא דכד אתא מרע"ה לעלמא אייתי עמיה ששים רבוא דאינון אוכלוסא ומשום הכי היו יולדות ששה בכרס אחד לאשלמ' ההוא מניינא בההוא זימנא והיינו רזא דפקידת כמה עקרות בחד זמנ' דהיינו דאתי צדיקא לעלמא בההוא זמנא ואתו עמיה כמה נשמתין כדאמרן. והיינו רזא דעד לא אתא שמואל דבר ה' היה יקר בימים ההם ובתר דאתא הוו מתנבאים בכל דוכתא וטעמא משום דהוה נשמתיה מבינה כד"א ותשובתו הרמתה כי שם ביתו כלומר דשם דהוא רזא דויתיצב עמו שם איהו ביתו דרמתה דהיא בינה וכיון דהות נשמתי' מהאי דרגא עילאה אתפתחו מבועין דשפעא עלאה דנבואה וחכמה ונחתא לעלמא. והיינו רזא דויהי נא פי שנים ברוחך אלי דכד אתא אליהו לעלמא אייתי עמיה נשמתא דאלישע ומשום הכי זכה ביה בהאי עלמא לאלפא ליה והיינו אשר יצק מים על ידי אליהו דאשפע עליה מי החסד לאייתאה ליה להאי עלמא בזכות אליהו וכי היכי דכד אתי צדיקא להאי עלמא מייתי עמיה כמה נשמתין דאתיין לאלוואה יתיה וליקרא ליה כמא דאמרן וזכי בהו לאתבנאה בגופי. הכי כד מסתלק מעלמא וספדין ליה אתו הנך נשמתין דלא זכו למיעל לגנתא ומתחברי בהדי' בההוא הספדא ובההוא זכו זכאן לאתבנאה בהאי עלמא בגופי דאיהו מסתלק לעילא ואינון נחתין לאתבנאה בגופי והיינו רזא דהספדא ובכיא על צדיקא דבהנהו פתיחו דמתפתחין מבועין לאושדא דמעין מתפתחין מבועין עילאין לנחתא הנהו נשמתין דקאמרן. והיינו רזא ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם וגומ' ואחיכם כל בית ישראל יבכו וגומ' דאי לא יבכו על כל העדה יקצוף. ומשום הכי קרינן בי"ה מיתת בני אהרן. ביום הכפורים אסור בתשמיש המטה משום דביום הכפורים מסתלקא מלכות לנקטא נפשין דתפלג כולי שתא וכיון דקרינן מיתת בני אהרן ומצטערינן עלייהו הוי כאילו מיתו בההוא יומא וספדו עלייהו ועל ידי כן מתוספי כמה אלפין ורבוואן נפשין למיחת בההוא שתא: