פרשת וירא: אור לי"ו לחשון ביום שבת קודש. ה' עמך וכו': והא איכא למידק מאי וירא אליו הל"ל וירא ה' אל אברם. ותו אמאי נראה אליו כיון דלא מליל עמיה מידי ואוף למאן דאמר לבקר את החולה הוה ליה למללא עמיה מידי דלא אפשר ביקור חולה בלא מילולא. ותו מאי באלוני ממרא ומאי אשמעינן ומאי איכפת לן. ותו מאי והוא יושב פתח האוהל. ומאי אתא לאשמועינן וכן איכא למידק ולמבעי על כחום היום. ותו כיון דחזי ג' אנשים נצבים עליו אמאי איצטריך לרוץ לקראתם. ותו מאי מפתח האוהל כיון דהוה יושב פתח האוחל כשרץ לקראתם פשיטא דמפתח האהל הוה. ותו מאי יוקח נא מעט מים. ותו מאי והשענו תחת העץ. ותו מאי ואקחה פת לחם וסעדו לבכם. ותו מאי כן תעשה כאשר דברת הוה ליה למימר כן נעשה כאשר דברת. ותו מאי מהרי שלש סאים קמח סולת. ותו מאי ואל הבקר רץ אברהם. ותו מאי ושרה שומעת פתח האהל. ותו מאי היפלא מה' דבר וכולי. אבל רזא דמילתא דכיון דאתגזר אתגליאו ליה ספירין דנהירו סגי והייט וירא אליו כלומר דאיתגלי ליה יו"ד דרמיז לחכמה וכליל בה תלת עליונות ומנהרי בוא"ו ובהכי הוה שמא דהוי"ה שלם ואמר ליה דהשת' דאתגזר איצטריך למיהוי מרכבה לחסד בשלימו דעד השתא עביד טיבו עם בני נשא. והשת' דאתגזר יעביד טיבו עם מלאכייא. וטעמא דצחקת שרה דסברה דאמרין הכי אדעתייהו או נביאי דטעו בנבואתהון ולא הוה קושטא משום דחמאה דצלותא דילה הוה בדרגא דשמיעה ולא בדרגא דעשייה והיינו ושרה שומעת. ותו דאכתי הוה פתח האוהל דהיא מלכות למיסלק לעילא ולא עבדית עובדא טבא דבגיניה תסלק צלות' ותתקבל למהוי בדרגא דעשיה והיינו פתח האהל. ותו דספירין לא הוי מנהרין פנים בפנים כי היכי דתהוי בעותה בדרגא דעשיה והיינו והוא אחריו. כלומר והוא דהיינו כללא דתשע ספירין הוה אחריו כלומי דלא הוי אנפין באנפין עם מלכות. ומשום הכי לא המנת שרה דאמרת היאך אפשר דליהוי אנפין באנפין בלא עובדא חדתא דעבדינא. והיינו ותצחק שרה בקרבה כלומר טעמא דחייכת ולא הימנית משום דפשפשא בקרבה כלומר בעובדין דבידה ולא אשכחת דאתחדש לה עובדא טבא דבגינה תזכה ואיהי לא ידעא דכיון דקבלה עלה להתעסקא בגמילות חסדים דהכנסת אורחים מיד איתער חסדא ורחמו מלעילא ואיתגזר למיהב לה בר. למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי בתמיהא כלומר דאמרה וכי אני זקנתי דהיינו מלכות אסתלק לזקנה דהיינו לובן עילא' וכיון דלא אסתלק להתם היאך אפשר שתלד. היפלא מה' דבר הלא מילתא דא איתעביד ע"י ההוא אתר דאיקרי פלא:
מגיד מישרים · פרק ד׳, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Maggid Meisharim - Torat Emet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מגיד מישרים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
