מגיד מישרים · פרק ל״ח, ג׳

אור ליום שבת י"ו לחדש מנחם חזק וכו' רק כי תדבק בי תמיד ובמשניותי כאשר אתה עושה ויותר לא תפריד מחשבותך אפילו רגע כי במה שהרהרת אלו הימים תמיד במשניותי לבך ואבריך הם מחנ' שכינתי וקב"ה משבח יתך כל הימים תמיד דע"י ההוא דבקותא תזכה להתדבקא בדרגין עלאין כד"א השבעתי אתכם בנו' ירושל' וגו' דהא היא ממרא דכ"י להיכלין דילה אם ואם היינו דביקותא דאם תתאה בוא"ו דאיהי תפאר' ובאם עילאה תעירו היינו אתערותא דכנסת ישראל לאתדבקא בתפארת. תעוררו היינו אתערותא כפול לאתדבקא לה באם עילאה. ידוע דהוא כנסת ישראל האהבה ה"א ידיע דאיהי ה"א עילאה אהבה היינו חסד כלומר לאדבקא כנסת ישראל באימא עילאה ובחסד. עד הוא רזא עילאה ברזא דעד תאות גבעות עולם שתחפץ שי"ן רמיז בבינה תחפץ רמיז נמי התם. ובאימא תתאה דאיהי ארץ חפץ בצבאות או באילות זהו סוד כי יצוד ציד חיה או עוף וגו' וכיסהו וגו' דחיה רמיז ביסוד ועוף רמיז בתפארת ומשום דאינון טמירין בין אימא עלאה ותתאה כסהו בעפר שני עפרים דתרי אמהן עפר איקרון ברזא דכי עפר אתה ואל עפר תשוב בצבאות או באילות היינו שפע דנחית מאלף לוא"ו. השדה ידיע ברזא דשדה של תפוחי' וה"א דהשדה רמיז לאם עלא' והיינו דסוב ודמה לך דודי לצבי וגו' הוא לישנא דאסחריתא כלומר כד נגיד שפעא מלעילא בני נשא עבדין ביה צדקתא וכן כד נפיק שפע חכמתא בני נשא עסקין באורייתא וההוא זכותא סליק לעילא ומזנין ביה עלאין ותתאין וע"י נגיד תו שפעא והדר סליק זכותא ונגיד שפעא וכן תדיר ולא פסיק לעלם דוגמא דנהר דנגיד ולא פסיק והיינו סוב דלא תפסוק לעלמין ודמה ז"ס כנסת ישראל דאיהי דמות סבוד ה' וסליק לה בלך דלמ"ד איהי רזא דמגדל הפורח באויר לצבי היינו יסוד או דביקו דאלף עם וא"ו לעופר למ"ד איהי מגדל הפורח באויר. עופר היינו בינה. והלא לך למנדע דקב"ה וכל בני מתיבתא עילאה משדרין לך שלם נביאי מהימני תנאי אמוראי רבנן סבוראי גאונים פסקנים כלהו מברכי יתך כד את עסיק במיליהון ומכוין יתהון כמה עלמין מזדעזעין לקל נעימו דהנהו ברכאן שאלין ואמרין מאי האי מתיבין ואמרין האי הו' ריש מתיבתא רבא דארץ ישראל פסקנא רבא דארץ ישראל מחברא רבא דארץ ישראל יוסף המכונה קארו דמלך מלכי המלכים חפץ ביקרו כולהו מתיבין ואמרין בריך יהא למארי עלמא והא אינון שדרוני לגלאה לך רזא סתימא בפרשת' קדישא אמאי הוה מתחבט מרע"ה כולי האי לאעלא לארץ ישראל וכי זכותא הוה חסר. ותו אמאי לא אתקבלא צלותיה וכמה בני נשא דלא כשרין זכו למיעל לארץ ישראל ותו מאי קאמר אעברה נא ואראה הל"ל ואכנס לארץ ותו אמאי סתם פומיה ואמר ליה אל תוסף דבר אלי וגו'. ותו מאי עלה ראש הפסג' וראה וכי מה תעלה לו בראיה: