מגיד מישרים · פרק ל״ו, ט׳

אבל רזא דמלתא דסמא"ל כד אתתקף על בר נש טובא אקרי שחל וכד לא אתקף כ"כ אקרי כפיר. ונחש כד אתתקף על בר נש טובא אקרי פתן וכד לא אתקף כולי האי אקרי תנין דאיהו נמיך והשתא קאמר קרא אי אתקפו ס"מ ונחש על בר נש טובא עד דאינון דמיין לשחל ופתן כדאמרן כד תהדר בתיובתא תדרוך עליהון אבל לא יהא לך חילא למרמס להון אם לא בחילא דתיובתא תקיפא טובא ואי לא אתקפו ס"מ ונח"ש על בר נש טובא דאז לא אקרי אלא כפיר ותנין הא ע"י תיובתא דתיתוב יהא לך חילא למרמסי יתהון ולהכנעה יתהון תחותך והוי דומיא דמאי דכתיב אם יהיו חטאיכם וגו' כצמר יהיו. א"נ ה"ק אי תיובתא לאו איהי שלימתא הא אתחזי דס"מ ונח"ש אדמו לשחל ופתן דאינון גביהי ואיהו דורך עלייהו ולא רמס להו ואי תיובתא איהי שלימתא אתחזי דסמאל ונחש דמו לכפיר ותנין דאינון נמיכי ואיהו רמיס להו דהיינו כד תב באותו פרק וכו'. ובהכי מתתברי ס"מ ונח"ש דהא בהכי אתתקן מאי דפגימו. כי בי חשק וכו'. השתא יהיב טעמא לעל שחל ופתן תדרוך ולא תרמוס משום דבי חשק לבד אבל לא אשלים תיובתא שלימתא ומשום הכי אפלטהו דישתזיב מחוביה וידרוך עלייהו אבל לא ירמוס יתהון אשגבהו כלומר דירמוס עליהון כמאן דתב בתיובתא שלמתא דהיינו כי ידע שמי דעסיק תדיר בפולחנא דקודשא ב"ה כדרמיז בואדם ידע את חוה אשתו וכן וידע אלקנה את חנה וגו' וקא' שמי דהיינו עסיקו דאוריית' דכלה שמותיו של הב"ה ואיהי אסו לכל שייפא ולכל מרעין דנפשא דכמא דהיא אסו לגופא הכי הוא אסו לנפשא דכמא דכל סמא מיחד לאסא חד שייפא וכן מיחד לחד מרע וזמנין מרכיבין ג' סמי ועבדו חד הרככ' דאיהי מסיי' שייפא או מרעא דלא הוו חד בלחודוי מסי. הכי הוא בפיקודיי' דזמנין מתרכבין ב' או ג' מצות ועובדין אסו בשייפא או מרעא דנפשא ואוף ה"נ כי היכי דתרייאק' איהו הרכבה דמסייא לכל שייפין ומרעין דבגופ' הכי אורייתא היא מסייא לכל מומין בישין דנפשא וכד"א רפאות תהי וכו' כלו' לשרך דאיהו בני מעיי' מגו דאינון רכין ורפין אבעי דרפואה דיהבינן לאסאה להו לא ליהוי רכיכא טובא וגרמייא איפכא מגו דיבשין אינון איבעי דרפואה דידהו ליהוי ביה לחותא והשתא קאמ' דאורייתא אית בה תרוייהו רפאות דלית בה לחותא כ"כ בשרך דאינון בני מעיים ושקוי דאית ביה לחות לעצמותיך והיינו כי ידע שמי בענין עסק התורה ישוגב על ס"מ ונחש לא ידמו קמיה אלא ככפיר ותנין וירמוס ויתבר יתהון: