אבל רזא דמילתא דקאמ' דנבואה הוי דשכינה ממללא בפומא דנביאה והיינו ואשים דברי בפיך והוא מחזי כאילו נביאה מגרמי' הוה ממליל והיינו ובצל ידי כסיתיך. לנטוע שמים היינו שמים העליונים דאינון דעקרן הב"ה ושתלן. וליסוד ארץ היינו לחבר' יסוד עם מלכות ולאמ' לציון עמי אתה היינו לחבר' מלכות תתאה עם ספירן עלאין דהא מלכות תתאה איקריא ציון דהיא ציון עיר דוד והיינו דכתי' הציבי לך ציונים דחד ציון איהו מלכו' תתאה גופיה וציון תניינא איהו סטרא דאית במלכות תתאה ממלכו' עלאה והלא בפ' דא איכא למי' אמאי ייחס לפנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ותו מאי השיב את חמתי והא מיתו כ"ד אלפי. ותו מאי בקנאו את קנאתי דהא קנאה לא הוי אלא מאן דמקניה בחבריה דאיהו עשיר מיניה או גבור מיניה והיכי שייך הכא. ותו מאי בתוכם ותו מאי הנני נותן לו את בריתי שלום היכי מתייחס האי אגרא עם עובדא דעבד. ותו מאי והיתה לו ולזרעו אחריו וגו' הא בלאו הכי פנחס כהן הוה ותו אמאי אמ' אשר קנא לאלהיו ולא קאמר אשר קנא לה' כדשרי פרשתא וידבר ה' ותו מאי ושם האיש המוכה אטו עד השתא לא ידעינן מאן הוא:
מגיד מישרים · פרק ל״ו, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Maggid Meisharim - Torat Emet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מגיד מישרים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.