אבל רזא דמילתא דאליהו רמיז לשמ' דהויה דהא תלת אתוון ביה וא"ל היינו ה' בתראה דמשום דהיא בתו של אברהם אבינו ע"ה אתקרייא אל והיא לעילא מיו"ד למרמז דהיתה לראש פינה ופינחס מלא אית בי' חמש אתוון ובחילוף אלפא ביתות מתחלפי באתוון דאליהו ומשום הכי איקרי פנחס הוא אליהו כלומר שמא דפנחס הוא מתחלף באתוון דאליהו דלא אדכרו נדב ואביהו משום דמרוב קדושתייהו נתעלמו דהא אינון ברזא דאורה דראה הקב"ה שאין העול' כדאי להשתמש בו וגנזו לצדיקים לעתי' לבוא והיינו דכתיב על פני אהרן אביהם כלומר אדבקו בדרגא דלעילא מאפי אבוהון דאבוהון הוה איש חסד ואינון הוו מתדבקין לעילא מיניה. ומשה נהי דאתא לאשלמ' לישראל בזמנא בתרייתא כד אתא בש"ת זיכה לעלמא לאלפא להון ייחוד' דקב"ה ובתר דאסתלק איהו אתא אנוש ובזימניה הוחל לקרוא בשם ה'. אשתכח דבההוא זמנא זיכה נמי לבני עלמא:
מגיד מישרים · פרק ל״ו, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Maggid Meisharim - Torat Emet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מגיד מישרים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.