מגיד מישרים · פרק ל״ה, ג׳

אבל רזא דמילת' דבלק ומואב חשיבו דלא הוה חד יחיד ומיוח' דשליט על כולא אלא חשיבו דאינון סטרין דאינון מתדבקין בהו הוו שליטי עלמא וכדהוה סבר פרעה דאמ' לא ידעתי את ה' ואימוראה הוו מתדבק' בסטר' אחרא תקיפא מכולהו והוו סברי כולהו דלית מאן דיכיל עם אמוראה משום דסטרא דאיהו מדבק ביה תקיף מכולהו אינהו סטרי וכד חזו דישראל נצחו ליה ארגישו בדעתייהו דאית שליטה עלאה דשליט על כולהו הנהו סטרי וה"ק וירא בלק כלו' חזא וארגיש בדעתיה את כל אשר עשה ישראל לאמורי דהוא משליטא עלאה דאינון מתדבקי ביה דשליט על כל סטרין והיינו דקאמר את כל למרמז לשליטא עלאה דשליט על כלא והיינו דקאמר ויגר מואב וגו'. כי רב הוא כלו' דחילו מבני ישראל משום דארגישו דאינון מתדבקין בשליטא רברב' דשליט על כל סטרין דרב היינו רברבא והוא רמז לייחודא קדישא ויקץ מואב כלומר דחזו גרמייהו דסטרין דאינון מדבקי בהו הוו כקוצים כסוחים באש יצתו וישראל מדבקי בייחודא והיינו דאמר כלחוך השור את ירק השדה כלומ' דשור היינו תוקפא דגבורה דאיהו מוקיד כל הני דסחרניה ושדה היינו מלכות דרועה אלף הרים בכל יום וכיון דישראל מדבקין בייחוד' הא אנן נהוי משועבדי' להון. וישלח מלאכים וגו' פתורה כלומר דבלעם הוה מדביק בדרגי מסאבי יותר ממה דאדביק מרע"ה בדרגי דקדושה וכדאמור חז"ל בישראל לא קם אבל בא"ה קם דהא משה הוה מדבק בת"ת ובלעם הוה מתדבק בסטר' מסאבא דאיהו לקבל בינה ולהכי רמיז פתור' בהרגא דבינה דאיהי שלחן דמינה מתזנין עלמין כולהו ומשום דכ"י נמי אקרי שלחן דהא מינה מתזנין עלמין תתאין להכי אמ' אשר על הנהר כלומר תדע באיזה פתורא קאמינ' ההיא לעילא מתפארת דאיהו נהר היוצא מעדן וחשיב בלק דכיון דבלעם יניק מההוא פתורא עילאה הוה יכיל לבטלא סיוע דישראל דאתי להו ממלכות ותפארת והיינו דקאמר ארץ בני עמו כלומ' ארץ דאיהי מלכות איהי בני עמו כלומר איהי תחות דרגא קדישא דרמיז ליה דרגא מסאבא דמדבק ביה בלעם ולהכי ידעתי את אשר תברך מבורך וגומר דאת דביק בדרגא דרמיז לדרגא עילאה: