מגיד מישרים · פרק ל״ד, א׳

פרשת חקת: אור ליום שבת חקת התורה כ"ח תמוז ה' עמך וגו' הלא רזא דה"א בתראה דשמא דהויית קושטא דמילתא כמא דחזית דברא דההיא ה"א רמיזא למי ששמו כשם רבו וכשתכוין הספירות בשם ההויה בפסוק א' של ק"ש לא תצייר כ"א עד דל"ת לא הב"ן. גם כי צריך לייחדו אח"כ בייחוד השני בבשכמל"ו אבל (לא) נטעה ח"ו במה שטעה אחר והלא לך למנדע דמההוא ברא דה"א מתפשט שמא דהויה דומיא ומאי דאמרן דאיהו ייחודא ומההוא שמא דהויה תניינא מברא דה"א בתראה מתפשט שמא דהויה זימנא אחר' דאיהו עלמא דפירודא ומברא דה"א בתראה שמא דהויה תליתאה מתפשט שמא דהויה וכן מהויה להויה עד עלמא הדין דבכל דרגא ודרגא ואוף עלמא הדין רמז בה שמא דהויה דהא רישא דבר נש דמי ליו"ד דהא איהו משיך כל גופא ושערין רמיז לקוצו של יו"ד ודרועין רמז לה"א ה' כד תיפול חד דרועא ותשוי אידך דרועא לקבל אוירא דנפלא מצטיירה ה"א הא הכא תרין ההי"ן וברית רמז לו"או. ותרין רגליו כד תיפול חד ותשוי אידך באוירא דנפלא מצטיירה ה'. ותו כד בר נש מזדקק לאיתתיה הא מחבר ו"או בה"א דהא רחמא רמיז בה"א וברית בו"או. והא רזא דפרה אדומה רמיזא למלכו' ובעי לאחלשא דינ' מינ' ומ"ה אמ' ונתתם אות' אל אלעזר הכהן דאיהו איש חסד ולא יהבינן לה לכהן גדול משו' דרמיז בחסד טובא ואי הוה יהבינן ליה לא הוה משתייר בה דינא כלל ודינא אצטריך לאנהגא עלמא ומ"ה מצותה בסגן ושחט אותה לאפקא מינה דמא דאיהו תוקפא דדינא. לפניו כי היכי דיתהוון עינוי דסגן קביעי בה וישפע בה ממד' החסד והוציא אותה אל מחוץ למחנה למרמז לאינך סטרין סדורין לה ומההו' סטרא מטמאה את הטהור. ולקח עץ ארז דרמיז לת"ת. ואזוב ליסוד או מלכות. ושני תולעת דרמיז לגבורה. והשליך אל תוך שריפת הפרה ובתר דאיתוקדא איפרא דילה חוור ומשום הכי מטהרת ואתה שלום: