מגיד מישרים · פרק כ״ט, ט״ז

סוד תרומת הדשן והלא רזא דפרשת תרומת הדשן עמיקא הוא דהא קטמא רמז לנשמות דטבלין ומתסחיין בנהר די נור ומסתלקין מתמן חיוורין כתלגא ולהכי רמיז קטמא דאיהי חוורא ונקיט לה כהנא ומשוי ליה אצל המזבח ומיבלע תמן רמז לאינון נשמתין קדישין דאסתחיו ואתלבנו בנהר די נור דמבלעין במלכו' תתאה דקרקע העזרה רמיז לה. והוצאת הדשן אל מקום טהור רמז לנשמתין דאית להון חובין דלא מלבנין כולי האי בנהר די נור ומשום הכי לא זכו לאתדבקא בייחודא אלא במטטרון זעירא. ומ"ה קאמר ביה אל מקום טהור ולא קדוש ומשום הכי בהרמת הדשן כתיב ולבש הכהן מדו בד וכו' מאחר דאיהו רמז לנשמתין קדישין לדבקא לון באתר דקדושה אבעי למעביד האי עובדא בלבושי קודשא ואילו בהוצאת הדשן כתיב ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים דמאחר דלא מדביק להו באתר קדושה אלא באתר טהרה לא איבעי למלביש לבושי קודשא. ותרי עובדי דהיינו הרמ' הדשן והוצאתו הוו ע"י כהנא דאיהו איש חסד. ובתר הכי אבעי למימר קטרת דאיהו חביב קמיה קב"ה ועל ידיה מתקטרי אינך סטרי דלא יכלי לקטרגא. וקח לך להנאתך כדאמר בזוהרא קדישא. סמים היינו ספירן דאינהו סמא דחיי. נטף ושחלת וחלבנה אינון רמז לתלת עלאי. נטף לבינה דמינה נטיף שפעא לעלמין. שחלת לחכמה דאיהו משחלא מלבונית' דכתר עליון כמשחל בניתא מחלבא. חלבנה לכתר דכמא דבני נשא ערקין מלארחא בחלבנה הכי נמי לא יכלין לאדבקא בכתר עליון. סמים רמז לז"ס הבנין. ולבונה זכה איהי מלכו' תתאה דאית בה מלובן עילאה. בד בבד יהיה דתתייחד מלכות תתאה בספירן כלהו. ועשית אותה קטרת וגו' ממולח כלומר דיתערבון ספירן שפיר ולא יהיה בערובא דדכר עם נוקבא אלא מעורבין שפיר והיינו דקאמ' ושחקת ממנה הדק וגו' כלומ' דלא יהא כערובא דחטים עם חטי' דכל גרגיר וגרגיר קאים לחודיה ולגרמיה אלא שחוק הדק כדי שיתערבו כל חלקיו זה עם זה היטב. והקטיר וגו' בבקר בבקר דסטר' דחסד דמתעל' ומתדבק בבינה. בהטיבו את הנרות וגו' ובתר דאתנהרו ספיריי' בקטורתא ואבדרו אינך סטרין איבעי למקרי קרבניא לחברא לון ואוף משום דהנך סטרין ישאבון חולקא דמטי להון מקרבנייא ולא יקטרגו עלן ובתר הכי אמרינן זמירות לזמרא לון ובתר הכי בעוד דאינך סטרין מתעסקין בחולקא דמטי להו למקרב' מייחדינן מלכא עם מטרוניתא. ובתר דייחדנ' להון בעינן בעותין ובתר צלותא נפלינן אאנפין לאתייחד' נפשין דילן בייחוד' דמלכ' ומ"ה מסרינן לי' נפשין דכתי' אליך ה' נפשי אשא ובתר אמרינן עקו דלבא יענך ה' ובתר הכי ובא לציון ברז' דתוספ' קדוש' והדרין בתר כן למזמר' להנהו סטרין ע"י זמירו' דתפל' לדוד. ומאן דבעי למהדר למימר הקטרת בההי' ש"ד כדי לאנהר' משכנא יתיר. ובשבת לא נהגי למי' קטרת וטעמ' דידהו משוו דיומ' קדיש' הוא ולא אצטריך למקטר ביה הנך סטרי וטעותא הוה בידיהון דאפי' ביה"כ דלא שלטא שטנא צריך לאדכורי קטרת לאנהרא ספירייא והלא בפ' דא קדיש' אמאי אצטריך למכת' דינא דשמיט' הכא דהא כתי' והשביעית תשמטנה ונטשת'. ותו אמאי אמ' בה בהר סיני דהא אתחבטו מפרשיי' במלת'. ותו אמאי בשתא ז' לא הוו חרשין וזרעין וא"ת משו' דרמיז לשש' אלפי שנין הוי עלמ' וחד חרוב הא איכ' למבעי בההוא אלפא ז' היאך יהא עלמא בלא הנהגה. ותו אמאי יהא חרוב אלפא חד דאי תימ' דהכי הוא אורחא כד בעי חד מושל לאסתלק' מקדי' למשבק הנהגה דיליה איכא לאקשוי דלא מקדי' כולי האי אלא סמוך לזמן אסתלקו' הו' דשביק הנהגה דיליה והכא אמאי אקדים לאסתלק' חולק שביעא' מזמן שולטנותי' ותו אמאי נח ביומא דשבת'. אבל רזא דמלתא דנשמתין אתבריאו מקמי דאתברי עלמא ורוחי הוו כלילן בהו דוגמ' האי דאוליפתך בספיראן ובתר הכי אתעבידו דו פרצופין ואהדרו רוחיה עם נשמתין אנפין באנפין ואכתי לא אתבריאו נפשן וכד ברא קב"ה אדם הא' כתיב ויפח באפיו נשמח חיים והא הכא נשמת ואוף רוח הכא דכתיב באפיו דרמיז על רוח כד"א כל אשר נשמת רוח חיים באפיו. ועוד חבורא דנשמתא ורוח בגופ' אתהוה נפשא וז"ש ויהי האדם לנפש חיה ולא הוה בעלמא אלא ההיא נפשא בלחוד אבל בה הוו כלילן כל נפשן דעלמ' והיינו חיה מלשון חיתך ישבו בה. ותו קאמר חיה מלשון חיות וכד אתא יומא דשבתא דשבת וינפש כלומר מההיא נפשא ברא כל נפשן דעלמא בההוא יומא קדיש' וכלהו נפשן אשתכחו בעלמא מההוא זמנא. וזה שאמר משה את אשר ישנו פה וגו' ואת אשר איננו פה וגומ' וסדרא דהנהגה דעלמא כל ספירא מנהיגה שבעת אלפי שנין לקבל כל ספירא אלף שנין דאינון יומא חד וכד מטיא כל ספירה לספירת המלכו' מגו דמלכו' איהי מנהיג' עלמין דנפרדים ההיא ספירה דמתחבר' עמה לאנהגה עלמא מתעליא לעילא באימא עלאה ומגו דאיהי מתעלי' לא מתתקפא מילין דעלמא בהאי אלף דלקבל מלכות כמא דמתקפי בשתא אלפי שנין רהוא זמנא דמתייחדא ספירה דמנהג' עלמא עם שאר ספירן לבד ממלכו' והיינו וחד חרוב כלומר רלא יהון מילי עלמ' תקיפין כמו דהוו ובהכי יהא חשוב כאילו הוא חרוב אבל לא דיהא ממש חרוב ח"ו אלא דיהא חרוב מההוא תקיפו דהוה ביה ולהכי רמיז שמיטת הארץ דהיא מלכות דאקרי ארץ ובעי למשמט בה לרמוז דכד ספירה דמנהיגא עלמא מתייחדא בהאי משמטא מפעולת דע"י דמתעליא לעילא לא מנהגא עלמא בכל כך תקיפו כמו דהוה בשתא אלפי שנין קדמאי והלא ביומא דספירה איכא למבעי כיון דמטאן מ"ט יומין לקבל מ"ט שנין כי היכי דשנת חמשים הוי יובל הכי יום חמשים לקבליה והוה ליה לאתענא' ביה כיון דבההוא יומא סלקינן ליובל דאיהו עלמא דלית ביה לא אכילה ולא שתייה וטפי הוה חזי לאתענאה ביה מביום הכפורים דלא מנינן אלא עשרה יומין וכן קשה כיון דשבעת ימי החג רמיזי לשבע שמיטות ושמיני חג עצרת רמיז ליובלא אמאי לא מתענין ביה אבל רזא דמלתא דיומין דספירן רמיזי לדרגין דבמלכות ומ"ה לא אמרינן הלל גמור אלא ביומא קמא דפסחא וכי מטינן ליום חמשי' דבמלכו' אתיהיבת אורייתא ומשום דמלכות איהי עלמא דמיכלא ומשתיי' אכלינן ביה ומשום הכי מקריבין בהאי יומא עומר דרמיז למלכות דהעמר עשירית האיפה הוא ותרגום אקרי חד מן עסרא בתלת סאין הוא כלומר דתלת סאין רמיזי לתלת עילאין דאקרי נמי איפה ואמר קרא דהעמר דאיהו מלכות איהי חדא מן עסרא כלומר דאיהי כלילא מעשר כלהו ואיהי בתלת סאין כלומר דאיהי נפקא עם תלת עילאי כחדא באורחא דאוליפתך. וקרבנא הוי משעורים דרמיזי לבינה ומשום דמלכות איהי מדת הדין ושבע' ימי החג רמיזי לדרגין דסלקין בהו ליובלא ומשום הכי אמרי בהו הלל גמור ובשמיני חג עצרת אע"ג דרמיז ליובלא לא מתענים אבל מ"מ אית ביה אכילה ושתיה (חסר) שעיר אחד איל אחד פר אחד שבעת כבשים וגו' משום דרמיז לעלמא דלית ביה אכילה ושתיה: