אור ליום שבת י"ב לניסן, ה' עמך וכו' הגם כי נטשתני ועזבתני והפרדת תורתי ויראתי מלבך מאוד, ועל כן היה ראוי לעוזבך מ"מ אני לא אעשה רק כי כרועה עדרו ירעה טלאים דסטיין מאורחא יקבץ, פלס מעגל רגליך היינו מטרוניתא תתאה דיכוון לה בהדי ספירין עילאין ולישנא דפלס היינו לומר דישפע בה דינא ורחמי בשווה, ולא יהא חד יתיר מאידך, ויאות אמרת דמשה שמש כל שבעה יומי דמלואין בחלוק לבן לפתחא צנורא ולאמשכא לה לבנוניתא מלובן עילאה, וביומא תמינאה דאיתעלא לעילא עאל אהרן לשמשא, וההוא יומא עילאה איתעטר בעשר עטרות והוה שלימו רב, אלולי בני אהרן דאתחייבו במתן תורה דויחזו את האלהים וכו' כלומר דאיסתכלו במטרוניתא תתאה דאקרייא אלהים דהיא עלמא דאכילה ושתייה והיינו ויאכלו וישתו וחשיבו דהכי הוי נמי בספירין עילאין, והאי הוי חובא דמקושש דאקיש אעאין דהיינו ספירין תתאין לספירין עילאין, והשתא דאעילו אשתא אתקיפו דינא ואענשו ומש"ה פקיד בתר הכי יין ושכר אל תשת דלא לאתקופי דינא:
מגיד מישרים · פרק כ״ה, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Maggid Meisharim - Torat Emet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מגיד מישרים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.