ומאי דאמרו חז"ל דעל ארבע דברים מתו בני אהרן וכו' איכא למימר דכולהו רמיזי באשר לא צוה אותם, דלמאן דאמר שתויי יין הכי קאמר כגוונא דאכתי לא פקד יתהון במצות יין ושכר דבתר הכי נאמרה, ומאן דאמר שהורו הלכה בפני רבם, ה"ק אע"ג דבההוא הקרבת אש לא הוה חובא דאע"פ דאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט, לא הוה להו למעבד עד דיפקד משה בהכי, והיינו אשר לא צוה אותם, ומ"ד משום דלא אינסיבו או משום דלא הוה להו בנין הכי קאמר הקריבו אש והוו כגוונא דלא עבידו פיקודא דאתפקדו למינסב נשין ולאולדא בנין. ומאן דאמר משום ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, הכי קאמר אשר לא צוה אותם כלומר דלא הוה להו לאסתכלא אלא דיפקד יתהון ויתן להו רשו לאסתכלא ומ"מ לדברי הכל חובא דידהו קלישא הוי, ולא הוה כדאי למימת עליה, ואוף בחובא דאהרן לא הוה להו למימת עליה משום דהוו גדולים מבני עשרים ותו דהתפלל עליו משה ע"ה, ותו דאייתי קרבן לכפרא, אלא דכיון דחבו חובא אע"ג דקליש איהו איתער עלייהו חובא דאהרן אבוהון אע"ג דצלי עליה משה. ואוף אייתי עליה קרבן ואצטרף בחובא דידהו קלישא, ואיצטרף במאי דבעא קב"ה לאיתקדשא בהו ולא הוה בישראל כוותייהו וכמו שאמרו חז"ל על פסוק הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש:
מגיד מישרים · פרק כ״ה, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Maggid Meisharim - Torat Emet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מגיד מישרים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.