מגיד מישרים · פרק כ״ה, ג׳

אבל רזא דמילתא דאהרן אע"ג דהוה ליה מחשבה טובה וכההיא דמשל לבן מלכים שזחה דעתו עליו וכו' מכל מקום עובדא גופיה הוי ביש והוה ביה חלול ה'. אישתכח דההוא עובדא דמי לשוגג דכי היכי דשוגג לית ליה מחשבה למיחב ועובדא גופא הוי חובא, ומשום הכי אתיהב לכפרה על ידי דקרבנא, הכי נמי חובא דעגלא כיון דדמי לשוגג כדאמרן, ואף על גב דקב"ה ידע מחשבתיה דאהרן, התאנף ביה משום חילול ה' דהוה למאן דחזא עובדא דעגלא, ומשום הכי לא סגי קרבן לכפרא, והיינו דקאמך ובאהרן התאנף ה' מאוד, כלומר דרוגזא יתיר הוי דבשורת הדין לא הוי חזי למירגז עליה כיון דלטובה נתכוון אלא משום דהוה חלול ה' בדבר, ותו דהוה במידי דע"ז, משום הכי התאנף דומיא דמאי דכתב הרמב"ן על פסוק פוקד עון אבות על בנים וכו' כשאוחזים מעשי אבותיהם בידיהם דאפשר דאין אותה מידה נוהגת אלא בע"ז משום חומר דידה, ותו איכא למימר דאמר מאוד משום דאמר להשמידו, כלומר דכוונתו היתה לטובה אע"ג דמשום חילול ה' ומשום חומר דע"ז התאנף ביה, מ"מ לא הוה כדאי לאחמרא עליה עונשא רבא עליה כ"כ להשמידו, ותו איכא למימר דאמר מאד דמשום דלא הוה חזי לענשא להשמידו דהיינו כלוי בנים כיון דהוו בני עשרים לא הוה להו לענשא בחובא דאבוהון. דמהכא תחזון חומר חובה דידהו דאי לאקרן דנתכוון לטובה כך, אתון דנתכוונתם לרעה על אחת כמה וכמה, ואמר ואתפלל גם בעד אהרן וכו' כלומר ראו חיבתכם לפני המקום דתפילתי הועילה עליכם לגמרי ועל אהרן לא הועילה אלא לכפר מחצה משום דזכותא דרבים עדיף מזכותא דיחיד כמה דרגי, ואי תימא לאו משום זכותא דרבים הוה אלא משום דתפלתו על ישראל הוי בעת רצון דכך איתרמי, ותפלתו של אהרן אתרמי דלא הוה בעת רצון, להכי אמר בעת ההיא כלומר בעידנא חדא צליתי עליכון ועליה ולכון הועילה תפלתי לגמרי, ולאהרן לא הועילה אלא לכפר מחצה משום דזכותא דרבים עדיף: