עוד א"ל דבכולה פלח בר נש לקב"ה בין בעותרא בין בענייא, דכי היכא דעתירא זכו בעותריה לההוא עלמא ע"י דעביד ביה טיבו הכי נמי זכי עניא בדסבל עניותא בסבר פנים יפות, ואף בזעיר צדקתא דעבד לפום ממונא דאית ליה, וז"ש אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים וכו' דלזמנין הממעיט בממונא אסף עשרה חמרים דאינון צבורין דזכותא ולזמנין המרבה בממונא אסף עשרה המרים דאיהו כחמור טעון כסף וזהב וכל רוח אין בקרבו ולהכי חייב אדם לברך על הרעה בלב טוב כמו על הטובה בגין דההוא דאיהו חשיב דאיהו רעה. איהו טבא בגין דקבל לה בסבר פנים יפות זכי לעלמא דאתי:
מגיד מישרים · פרק כ״ד, ל׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Maggid Meisharim - Torat Emet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מגיד מישרים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.