מגיד מישרים · פרק כ״ד, י״ט

והלא לך למינדע דבגלותא דמצרים הוו מקטרין ליה בכמה קטורין דרברבי דסיטרא אחרא דלא יכלין למיסק לון לעלמין ואלמלא דאתגלייא אמא עילאה דהיא בינה עליהון לא הוו יכלין למיפק מתמן לעלמין וכדכתיב בזוהרא קדישא דמש"ה כתיב באורייתא חמשין פעמים אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכגוונא דהוו גופייהו לההוא שעבודא הכי נמי הוו משועבדים נפשתא בגו מסאבותא דסטרא אחרא, וכד בעי קב"ה לדכאה יתהון מההוא מסאבותא יהב להון מצות החדש לאיתקדשא בסיהרא קדישא דהיא שירותא דקודשא מתתא לעילא, ובתר הכי מנו שמונה יומין לאסתלקא מדרגא לדרגא עד דמטו ליומא עשיראה דאיהי רמז לכתרא עילאה דאיהו סיומא דקדושה הא אינון אשתלימו בקדושא עילאה, ועוד דכיון דאיתגלי עלייהו כתרא עילאה בזוהר לבנוניתא ברזא דיומא עשיראה מאן יכיל למיקם קמיה, ולהכי הוה בהון לנגדא אימרא דהוה דחלא דמצראי ולקשרא יתיה ולא הוה תוקפא דמצרים לשיזבא יתיה מידיהון ולקשרא יתיה, והוו כפתין יתיה בכרעי המיטה הא מיטה רמיזא בכ"י לאוריי דעד השתא הוה ממנא דמצראי מהדר סחרנהא דכ"י לאטלא בה זוהמא, השתא איהו כפית תחות כרעתא והוה כפית תמן ד' יומין לקבל ד' קליפות דכתיב בזוהרא קדישא, וביומא דארבעה עשר דסיהרא איהו בתוקפא הוו נכסין יתיה בין הערבים דאיהי שירותא דדינא, וכי תימא א"כ ביום חמשה עשר איבעי למינכס יתיה דהוה סיהרא בתוקפא יתיר מיום י"ד, הא אוליפתך דיום י"ד מעלי מיום ט"ו בגין דיום י"ד איהי עולה ואינה יורדת, וביום ט"ו אע"ג דהיא עולה יתיר מ"מ מזמנא היא לירד ודא רזא דוד ושלמה כדלעיל, וכי תימא אמאי בין הערבים הוה ליה למנכסיה בלילייא דהוא תוקפא דדינא, איכא למימר דלא איבעי לן למיתבר דינא בזמן תוקפיה (נ"ל ברזא דלא תחסום שור בדישו) ובגין דהוו ישראל מטונפין מהאי גיעולא דע"ז איבעי להון אזובא לדכאה להון ברזא דפרה אדומה דבעיא אזובא וברזא דמצורע דאיהו נמי בעי אזובא לדכאה יתיה, ואל תתמה איך אזובא מיזהר מסאב' דעל דא כתיב כל הנקרא בשמי וכדכתיב בזוהרא קדישא, ומהכא תשתמודע רזא דפרה אדומה דאיהי רמיזא ליצרא בישא, ומש"ה שתי שערות שחורות פוסלות בה דא"כ לא הוה סמיקתא כדקא יאות כדי לרמוזי להכי ומש"ה בעי שני תולעת לרמוזי על אדמימותא דיצרא בישא ובגין דא נמי בעי עץ ארז דאיהו גבוה דהכי הוא מתגאה יצרא בישא ובעי לחברא בהדייהו אזוב דאיהו מכיך מכל עשבייא למרמז דההוא דחטא ביצה"ר ובתוקפיה מיבעי ליה למככא גרמא כאזובא, ותו דאזובא הוא מיחד לאעברא רוח מסאבא כדכתיב בזוהרא קדישא, ומהכא תשתמודע רזא דטהרת מצורע דבעי דמא דצפירתא ועץ ארז ושני תולעת ואזוב בגין דעל גסות הרוח נגעים באים ועל עריות דעל שש הנה שנא ה' הם באים ומשום הכי בעא לתבירא תוקפא דיצר הרע כד אתסי, ומתבר תוקפיה דיצה"ר בהנך מילין כדאמרן, וכ"ת אמאי הכא פרה והתם עופות, ועוד דהכא חדא פרה, והתם שני צפרים, ועוד דהכא היא מיתוקדא והתם לא מתוקדי אלא חדא נכיס לה ואידך משדר לה חיה, איכא למימר דמשום דמסאבותא דמיתא איהו תקיף טובא ומשום הכי מאן דנגע ביה חמיר ממסואבותיה טובא ויצרא בישא מתתקיף ביה טובא ומשום הכי בעינן לאתויי תורתא סימוקתא ולאוקדא לה למירמז דאיבעי ליה לאוקדא ולאעברא יצרא בישא מיניה והלואי דיכול לאישתזבא מיניה וז"ס פרה מטמאת הטהורים למירמז דמאן דהוא טהור ואתי לאיעסוקי בהאי יצרא בישא רוחא מסאבא מיתדבק ביה ומסתאב ומאן דאיהו טמא מיצרא בישא דא גבר עליה ומדין עליה מהאי פרה דאיהי יצרא בישא בתר דאיתוקדא מתדכי דהא איהו מתעורר למחזי דתוקפא דיצרא בישא וכיסופין דיליה לאו כלום נינהו דהא עתידין לאעברא מעלמא ולא יהא לבר נש חפץ בהון כד יימות כגוונא דהאי פרה ושני תולעת לא אשתאר בהון סימוקא כלל בתר דאיתוקדו, אבל מצורע דלא תקיף ביה סואבו כלל כמו מיתה לא בעי לאוקדא למאי דרמיז ליצה"ר דלא בעינן ליה לאעברא ליה מעלמא לגמרי אלא בעינן לאישתמשא מיניה זעיר לקיום הגוף ומשום הכי מייתי שני ציפורים לרמוזי על נפשא ורוחא (וגרים) [ונכיס] לחדא מנייהו למרמז דנפשא דאיהי מתאוה תדיר להנאין וכיסופין דעלמא מיבעי למינכיס יתיה ודלא לאיתהנאה מיניה ובגין דמכל מקום צריך יצר הרע לקיומא דעלמא הוה מטבל ציפרא חייתא בדמא דהאי צפירתא נכיסתא, דציפרא חייתא רמיז לרוח וקא רמיז דלא ליבעי לאשתמושי מהנאין וכסופין דנפשא, ואוף לא ירחיק יתהון לגמרי דלעולם שמאל דוחה וימין מקרבת אלא דישתמש ויתהנה מיצר הרע מאי דצייך לקיומא דעלמא ולא יתיר דהכי הוא טיבולא מילתא זעיר והוא משדר ציפרא (נראה לי שזהו שאמר הכתוב אשריך ארץ שמלכך בן חורין) חייתא על אפי חקלא למירמז דרוח יפטריניה ויהא בן חורין ויעביד מאי דבעי דוודאי אי ישבוק בר נש לרוח למאי דבעי הא ודאי איהו יהך תדיר בפולחנא דקודשא בריך הוא ולהכי משדרין לה על אפי חקלא למרמז דלא ישעבד עוד רוחא לנפשא למהך בחשוכא עלמא אלא תדיר יהא רוחיה בר חורין למעבד רעותיה דהוא למיפלח לקודשא בריך הוא והוי טעין מים חיים לרמוזי דבעי לאהדרא נפשיה למקורא דאתגזרית מתמן ולא למהך בתר הנאין וכיסופין דיליה בד עד השתא ומהאי טעמא גופיה בעי באפר פרה מים חיים, וכן בזב זכר בעי מים חיים בגין דזיבה דזכר אתי מתקיפו דהרהורא דלבא ולהכי רמזינן ליה דבעי למיהדר נפשי' למקורא דיליה דהוא מתחת כסא הכבוד ולא יהך בתר הנאין וכסופא דגופא, ודא רזא דלא תשכח מאן דבעי מים חיים אלא הני תלת, מילין אילין תדרוש יומא דין ותשרי פסוקא דהיום הזה יום בשורה הוא כדקא חשבת, ועליה תימא ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן, ופירושא דמילתא דאורחא דעלמא כד אתא מלכא למיהדר לביתיה אתו כמה מבשרין לבשרא, ומבשרא קדמאי קאמר הא עשרה יומין הוא מרחיק מהכא, ומבשרא תניינא קאמר חמשה, ותליתא אמר ד', וכן עד דבתראה, הא הוא סמוך לקרתא, קאמר נביאה דבגאולת ישראל לא יהא בכי האי גוונא, אלא תהא כהרף עין, ומבשרא קדמאה דייתא הנה הנם שבטייא דאתו והא אינון סמיכין לא ירגישו בהון בני קרתא וכל כך בפתע פתאום יהא כנישו דילהון דאף על גב דאינון סמיכין לא ירגישו בהון בני קרתא עד דהוא מבשר דייתי לבשרא בהיכלא דמלכא דאיהו ציון, בתר דייפיק מלבשרא לציון ייתי ויבשר בירושלים ויהי להון בשורה ומילתא חדתא דלא ארגישו בה עד השתא וז"ש ולירושלים מבשר אתן: