מגיד מישרים · פרק כ״ד, י״ז

אור ליום שלישי של פסח, הלא אם טוב בעיניך מה דעבדת בהני יומין מה דאכלת ורוית חמרא כנפשך שבעך ואישתביקתא מנהגא דילך, ואוף בלילא הדין רוית חמרא, ועל דא בהאי לילא קמו מקטריגן לקבלך וקמו עלך בדינא אלו מיימינים ואלו משמאילים, וכמעט דאיתגזר דינא דילך דויי להון לבני נשא דאינון אטימין לבא ואזלין בחשוכא דאיהו אכיל ושתי וחדי ודיינין דינוי לעילא ודא אורח' דיצר' בישא מעורר ליה לבר נש ומעייל ביה שטותא למיהך בתר כיסופין דעלמא וסליק וקטריג לי' לעילא ועביד דידונון דינוי לעילא ויהבין לי' רשות עליה, ונחית ונטיל נשמתיה, ואלו בני נשא הוו ידעין דא לא הוו מתהנין מכיסופי עלמא, והא דינא דילך כמא דאמינא כמעט דאתגזר לולי דבני מתיבתא דרקיעא אוליפו עלך זכו ויעקב דחילי ומשה ברירי ומשה בחירי וירוחם טמירי איתקפו במילתא דאינון רחמין לך סגי יעקב דחילי ומשה ברירי בגין דאת מבאר מליהון, ומשה בחירי בגין דלזימנין דאת מבאר מלוי אית ליה רחימותא ודביקותא עמך טובא ואוף ירוחם טמירי רחים לך אע"ג דאת סתיר מלוי בגין דמלאכת שמים היא, ואוף אשר קדישי ושמשון מבארי כולהו קמו בסעדך ושזיבו יתך לכן אזדהר מן יומא דנא והלאה ואוף ביומא דשבתא ויומי טבא אזהר בחמרא במיכלא וטב לך ובגין ההוא קטרוגא דהוה עלך אחזיאו לך ההוא חלמא מבלבלא דלאתערא יתך אבל לא תעני דהא ידעת דכמה זמן אית דלא איצטריכת לאתענאה בשבתא משום חלמא, והא בגין דאת מקיים תלתא סעודתי כמבואר בזוהרא קדישא, ורזא דמילתא משום דמאן דמקיים תלת סעודתא הא מתדבק ביחודא עילאה וסליק בסילוקא עילאה כמא דכתיב כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם כלומר ברישא רמיז לכ"י ויסוד ות"ת, דהא שומר איהי רמיז לכ"י, ועילא מיניה איהו יסוד והיינו גבוה שומר כלומר ההוא דאיהו גבוה משומר ולעילא מיסוד היינו ת"ת והיינו מעל גבוה שומר כלומר ההוא דאיהו לעילא מההוא דאיהו גבוה משומר ובגין דהני תלת תליין בהני תלת עילאי כ"י בבינה דה"א אמא עילאה, וה"א אמא תתאה, ת"ת בכתר דהא ת"ת איהו נחלה בלא מצרים בגין דאיהו מסתלק עד כתר ויסוד בחכמה דהא באמצע תלת בגו תלת בתראה, ת"ת מהאי גיסא וכ"י מהאי גיסא ויסוד באמצע והכי הוא לעילא כתר מהאי גיסא ובינה מהאי גיסא וחכמה באמצע, ומש"ה קאמר כי גבוה, כלומר בינה איהו גבוה מת"ת דאיהו לעילא מגבוה שומר דהיינו יסוד דאיהו גבוה שומר ועילא מכולהו. ומבינה אית תרין גבוהים דאינון חכמה וכתר והיינו וגבוהים עליהם, והא סעודתא קמייתא איהו רמיזא למטרוניתא, וסעודא תניינא רמיזא ליסוד, ודא רזא דישמח משה במתנת חלקו דמשה דאיהו תפארת ישמח במתנת חלקו דאיהו יסוד כי עבד נאמן קראת לו ליסוד, כליל תפארת בראשו דיסוד נתת לו בעמדו לפניך על הר סיני דהיינו תלת עילאי, שני לוחות אבנים הוריד בידו דהיינו ת"ת וכ"י, וכתוב בהם שמירת שבת כלומר דשבת איהו יסוד ות"ת וכ"י נטרין ליה ת"ת מלעילא וכ"י מלרע, וסעודתא תליתאה היא רמזא לת"ת וכיון דהוא סליק לת"ת הא איהו סליק לכתר דהא דא לקבל דא אינון, ומש"ה מסתייא בכזית דהא תמן לית אכילה ושתי', ומכל מקום מיבעי דהאי כזית יהא מתבשילא כמא דאולפך שלמה ידידי לרמוזי דכולהי מתערבין דא עם דא ומשפיעין דא בדא לאנהגא עלמא, ובגין דבהני סעודתא מסתלק עד כתר עילאה דאיהו מזלא דכל מזלייא ולית תמן עציבו אלא חדווא וקשיטותא הא מאן דידבק תמן לא שליט עליה חלמא בישא כלל, ורזא דהני תלת דהא אמרן הוא רזא דסידרא דפיסחא ואפישינא לך על דרך סימנא דקדש ורחץ וכו' הלא ברישא בעינא למימר, קידוש לקדשא לכ"י לעשר ספירין עילאין כמא דחתן ברישא דכולא מקדש לכלתיה, ובתר הכי ורחץ לאעברא מידיין כל סואבותא דאינון סטרין דסחרין לחסד וגבורה ובתר הכי כרפס למיטבל ביה, למרמז דשמא קדישא כביכול הוא בגלותא עם ישראל בשעבודא דמצרים דגוון ירוק רמיז בת"ת כמא דאמור רבנן משיכיר בין תכלת לכרתי דתכלת היינו כ''י, וכרתי היינו ת"ת ואע"ג דגוון כרתי לא כגוון דכרפס ממש איהו מ"מ ירוקא איהו ותרתי גוונא דירוקא הוו בת"ת, ומ"מ בפחות מכזית סגי דכיון דרמיז בת"ת ות"ת רמיז בכתר וכתר לית ביה השגה ואוף תמן לית ביה אכילה ושתייה הילכך בכל דהוא סגי וכעין מה דאמרן לעיל גבי סעודה שלישית, והא דמצוה בכרפס טפי משאר ירקין משום דכרפס עולה ש"ס וארבע אתוון דאית ביה ותיבה הא אינון שס"ה לקבל מצות לא תעשה דתלו בכ"י לקבל שמור, וכד תחלף ליה בא"ת ב"ש הוי לגו"ח דסליק במ"ק עשרים ועם התיבה הוי כ"א כנגד שם אהיה לרמוז על כל עשר ספירין עילאין למרמז דכולהו הוו עם ישראל בגלותא, ומש"ה מטבילין ליה בחלא למירמז על גלותא דתקיף כחומץ לשינים, ובתר הכי יחץ ופלגינן לאמצעיתא ומנחינן לה תחת המפה דפריסא על פתורא משום דהני תלתא פטירין רמיזא לתלת ספירין דאינון ת"ת ויסוד וכ"י ברזא דתלת סעודות ויסוד אחיד בעילאי לקבלא מינייהו ואחיד בתתא גם כן לארקא בה ברזא דכי כל בשמים ובארץ, ולהכי פלגינן לפטירא אמצעיתא דרמיזא ליסוד, (ונראה דמשום דאסחרותא דיסוד לכ"י הוה באורח טמירו ועוד רמיז בחכמה דאיהו טמיר וגניז מש"ה מטמרינן לפלגא דפטיר ולא משוי לה תחות פטירא תתאה באתגלייא) ומניחין לה תחות מפה דעל פתורא למירמיז דיסוד מקיף לכ"י מכל סטרא ונטיר לה מכל סטרין דסחרין לה לסאבא יתה, ולהכי פטירא אמצעיתא דרמיזא ליסוד פלגא לעילא מפטירא תתאי דרמיזא למלכות, ופלגא לתתא דרמיזא נמי למלכות, ובתר הכי מגיד לאשתעא שבחא דכ"י בפלגות לילייא קמא לתקפא יתה ולתקוני יתה ולאמשכי עלה ברכאן עילאין בעובדין ומלולין דילן כי היכי דפלגות לילייא בתרא תיתקף בנימוסאה כדאתתקפת בזמן יציאת מצרים, ובתר הכי רחצה זימנא תניינא משום דבעינן לאעלא השתא בקדושתא יתיר, ברזא וטהרו וקדשו בקדמיתא טהרה ובתר הכי קדושה יתיר ברזא דקדושה ותוספות קדושה, מוציא מצה על פטירא עילאה ועל פטירא אמצעיתא כחדא דרמיזי לת"ת ויסוד דאינון אזלין תדיר כחדא ולא מתפרשין ברזא דוא"ו ומשך הוא"ו, ובתר הכי מרור למטביל ליה בחרוסת למרמז דת"ת דרמיז בגוון ירוק, הוי בגלותא עם ישראל דלהכי רמיזי מרירותא דמרור ואף אשקעותיה בחרוסת ובתר הכי כורך מצה תתאה דרמיזא לכ"י עם מרור דרמיז לת"ת ומטבילין להו בחרוסת למירמז דת"ח הוה עם כ"י בגלותא ולהכי לא מתאכיל ליה בהסבה דהא איהו רמיז ליה בגלותא ואיך ייכיל ליה בחירו, ובתר הכי שלחן ערוך דהא כיון דעבדינן כל הני עובדין הא שלחן ערוך קמן לאסקא לן כל מיני עינוגין וכיסופין דעלמין, ובתר הכי צפון דרמיז ליסוד דרמיז לחכמה עילא' דאיהי צפונה וטמירא, ואוף איהו מקיף לכ"י מכל סטרא באורח טמירו, ובתר הכי ברך והלל לאמשכ' ברכאן לכ"י ולמיהב לה שבחא ותוקפא ובהכי נרצה יעלו על רצון מזבחי, ובזמן שבהמ"ק קיים הוו עבדי פסח' לרמוזי להני מילין גופייהו, ומש"ה הפסח אינו נאכל אלא בלילה למיהב תוקפי לכ"י דאיקרי לילה, ואינו נאכל אלא עד חצות למיהב לה תוקפא בפלגות לילייא קמא כי היכי דתעביד נימוסהא בפלגות לילא בתראה ועוד נאכל בלילה משום דהוה דחלא דמצראי, ומש"ה בעינן דבעידן שולטנתא דסטרין אוחרנין דאיהו בפלגות לילייא קמא דייכלון יתיה דבהכי מתבר תוקפיה. ואינו נאכל כו' (חסר) ואינו נאכל אלא צלי (חסר) ובחולא דמועדא כתוב הני מילין, ומאי דאוליפתך עוד דבחול המועד שפיר דמי למיכתב מילין, ולאפוקי מאן דאסר משום דלא הוי דבר האבוד דאיבעי ליה למהדר כמה זימנין, דליתא אלא דבר האבוד הוא דלא מצי אינש למיטרח כולי האי, ואזדהר לך מלמשתי חמרא אפילו בשבתות וימים טובים כי אם מעט מזער כי היכי דתיהך קמאי בקשיטותא ולא תסטי לימינא ולמשמאלא מפולחני, וליבך יהא קינא ומשכנא לאורייתא, תדיר לא יפסוק אפי' רגעא חדא ולמוד הני קונדריסייא תרין זמנין בירחא וברייתא דרבי פנחס בן יאיר ומרגניתא דבי רב תרין זימנין בשבוע והאי קיצורא דחובת הלבבות חד זימנא בירחא בכל יום פורתא ואתה שלום: