מגיד מישרים · פרק כ״ג, ו׳

אור ליום שבת ה' לניסן שנת הש"ג, ה' עמך וכו' רק כי תדבק בי וכו', והלא אתגזר עלך מיתה דבגין דבמקום המשפט וכו' וכד סליקתא הרהרת במאי דלא חזי כמא דידעת ובגין כך איתגזר עליך מיתה, אלא דאנא המשנה אוליפת עליך זכות, וכן יעקב בחירי ומשה ברירי ורש"י ותוספות וכולהו אמוראי ותנאי דאת מתעסק בפתגמיהון קמו כולהו קדם קב"ה וצלו, ובכן פדאוך מהמיתה ונגזרו עליך תחותה הנך מרעין דעדו עלך ואוף יהבו תחותך גברין יקירין כמא דידעת דמידת הדין כד יהבין לה גברא לאיסתלקא מעלמא ובתר הכי משתזיב לא שבקא ליה עד דיהבי כופר תחותיה. להן בני ידידי שמע בקולי ולא תאכל ולא תשתה בדרך הנאה כלל כמא דאוליפתך וזכור דברי יונה קדישי כי בעוד שהאדם מאכלו ערב עליו יסלק ידו ממנו לעבודת בוראו וזה חשוב יותר מתענית ולהכי איקרי שולחנו של אדם מזבח דכמו דמזבח מתנכיס ההוא סיטרא, הכי נמי מתנכיס בשולחנו של אדם כד מסלק בר נש ידיה ממיכליה וממשתייה כד ערב ליה. בהכי מתעבר יצה"ר ומתנכיס ובכן אזדהר מלמיכל ומלמישתי בדרך הנאה ועונג אף בשבתות וימים טובים, ועכ"פ תדיר תהא מחשבתך דביקא באורייתי אוף בעידן דאת ממלל עם בני נשא ובעידן דאת אכיל ושתי. ובכן תזכה לאסתלקא נשמתא דילך בעידן שינתא במתיבתא דרקיע ולמילף פיתגמי דאורייתא יקירין וברירין, וכד תקיץ תדכר יתהון ותעלם על ספר ויהיו דברים נחמדים, בקבלה ובתלמוד במשנה ובמקרא, וזה סוד לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. כלומר כד לא ימוש מפיך בעוד דאנת מתייחד למילף ובעידן דאת אכיל ושתי ועם בני נשא ממליל דלית את מצי למילף בפומך תהרהר בה יומם ולילה, כלומר בכל עידן בהגיון היינו הרהור הלב אז תזכה דתהגה ביה בליליא בעידן שינה כמא דאמרית שהמדבר דברים בטלים עובר בעשה דודברת בם ולא בדברים בטלים וג"כ עובר בל"ת דלא ימוש ספר התורה הזה מפיך וכו', וז"ש בהתהלכך תנחה אותך וכו' כלומר כד בהתהלכך בדרך תהרהר בד"ת אז בשכבך תשמור עליך, כלומר בעידן שינה תסתלק לעילא למילף פתגמי אורייתא, וכד תקיץ תדכר כל הנך מילין דאוליפתא, והיינו והקיצות היא תשיחך א"נ והקיצות היא תשיחך היינו לומר דידביק מאי דאדבקתא את לממלא בפומך: