ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, משום דאיהו הוה דוגמת ת"ת ולא נהנה מסעודתו של אותו רשע, ואי הוה סגיד להמן הוה מטיל פגם לעילא ח"ו. וכל עבדי המלך וכו' כורעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך, לאו למימרא דפקיד מלכא דיסגדון ליה, אלא היינו לומר דכיון דמנייה משנה דאיהו חשיב כמלכא הוי כאלו פקיד דיסגדון ליה, ואי נמי כי כן צוה לו המלך, היינו לומר דהשי"ת דאקרי מלך פקיד הכי, וצוה לו, למ"ד דהיינו בינה. וא"ו דהיינו תפארת, דאינון מלך צוה כן והיינו צוה לו המלך:
מגיד מישרים · פרק כ״ב, כ״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Maggid Meisharim - Torat Emet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מגיד מישרים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.